יום ראשון, 25 במרץ 2018

פתאום נפל עלי אביב! (או שאולי זה הסתיו עם הענן?)


דווקא בשבוע הראשון של האביב, נפל עלינו סתיו.
אבל טפטוף הגשם הקל ואפילו השמים הקודרים לא עצרו אותנו מלעלות אל גבעת התיתורה.

פעם כמעט בכל שבת בקרנו בריאה הירוקה של מודיעין, אבל מאז שילדי בגרו, צמצמנו את הביקורים שלנו על הגבעה המופלאה.
עכשיו, כשחזרנו אליה, לא ברור לנו למה אי פעם עזבנו...

הצטיידנו במגדיר פרחים (ואם טעינו בהגדרות, אל תהססו לתקן, אנחנו כבר ממש לא מיומנים בזה...), והלכנו בעקבות הנמלים...
שמחנו לפגוש חרקים ופרחי בר רבים. 
בניגוד למזג האוויר, שקצת התבלבל, הפרחים דווקא ידעו שבא אביב.
מתחת לסלע צמחה לפלא רקפת נחמדת מאד
לעומתן, הנוריות כבר התעייפו, ובודדות עטרו את המסלול שלנו

טופח צהוב טפח על פנינו
עכנאי יהודה שעיר וצבעוני ארח חבר
תלתן ארגמני סיפק כתמי צבע מלכותיים
מרגנית עדינה נחבאה בתוך הירוק

החרצית פתחה אכסניה
מה שנראה לנו כמו אירית

קחוון קטנטן
גזר קיפח שהתמר לגובה (בניגוד לתמונה, שמעדיפה לנוח לרוחב...)
מקור החסידה עם הפרחים הסגולים הזעירים
אזוב (זעתר) צמח התבלין המוגן שמוסיף טעם לחיינו

"סבאים", שהזכירו לנו יותר מכל את ילדותנו
הפרח שמזוהה כל כך עם יום הזכרון – דם המכבים
ושני עצי פרי: "תאנה חנתה פגיה"

והשקדיה, שכבר פרחה בט"ו בשבט, ועכשיו נותנת פרי
גם החרקים יצאו לטייל. הנמלים החרוצות נשאו משאות
מרבי הרגליים חצו את השביל שלנו

פרפר אחד קסום עצר לרגע מרפרופו, והזכיר לנו שהטבע נמצא כאן, אצלנו בחצר, מתחת לאף שלנו, ובמרחק נגיעה (לא לדאוג. לא נגענו)
והגדול מכולם - הצמח שהוא בעצם אנחנו – הצבר 
אבל ה"צבר" המטייל השאיר טביעות רגל מכוערות, שפגמו בהנאה שלנו:
פינת ישיבה שהפכה למזבלה.
(באתם, ישבתם, נהניתם. למה לא לקחת אתכם את הזבל? למה לזרוק על הרצפה? למה להשאיר על הגבעה, שם חיות הבר יוכלו להנזק מהפסולת?)

שלטי הכוונה שמוטלים על הקרקע כאבן שאין לה הופכין.
אני מזמינה את עיריית מודיעין להגיע ולהציב מחדש את השלטים, או לפנות אותם.
ככה זה לא נראה טוב בכלל...



יום שני, 12 במרץ 2018

אביב הגיע, פרמיירה באה!


כשאני עוברת ליד הקניון, מאוחר בלילה, בסוף בילוי או בסוף יום עבודה ארוך במיוחד, ורואה את האורות בסטודיו של "זוז במחול" עדיין דולקים, זה סימן שיש פרמיירה באוויר.
גם השנה פנקתי את עצמי בהופעה של הלהקות של "זוז במחול", וגם השנה לא התאכזבתי.
להפך! נראה לי שמשנה לשנה המופעים הופכים להיות יותר מהוקצעים ויותר מקצועיים!
אבל לפני שניגע במופע עצמו, בואו נדבר רגע על הפצצה שהפילו עלינו בתחילתו:
בתחילת המופיע התבשר הקהל, קבל עם והיכל, שהשנה הרקדנים והרקדניות ממודיעין הולכים להופיע בהר הרצל – ה-טכס ה-כי חשוב של המדינה, ועוד בחגיגות ה-70 שמירי רגב רוקחת לנו!
זאת לא הפעם הראשונה שיש למודיעין נציגים בטכס הזה. ליתר דיוק ספרו לנו שזאת הפעם הרביעית שה"זוזים" מוזמנים להופיע על ההר, אבל ברור שהשנה יהיה משו-משו.
לא יודעת מי, לא יודעת מה, כבר מעכשיו אני מודיעה, שאני רוצה כרטיסים להופעה!!

ועכשיו, קצת על הפרמיירה...
הלכתי לאחד משלושת המופעים שהועלו השבוע, ובו שכבת הלהקות הבוגרות העלתה רצף מעלף של 22 ריקודים.
המופע, שנקרא "חטאים ומידות", היה בפורמט של שחור/לבן או שאלה/תשובה. ריקוד אחד עסק בחטא, ומיד אחריו ריקוד שעסק במידה ההפוכה לאותו חטא.
הריקוד "משחקי הכס" עסק בחטא החמדנות
והריקוד "העץ הנדיב" עסק בצדקה
"טורמה" דיבר על חטא הכעס
ו"חיוכים" עסק באדיבות
"זוקו" בטא גרגרנות
בעוד "עומד על צוק" הפגין איפוק
"טנגו" סיפר על חטא הקנאה 
ו"סליחות" הביא אתו את המחילה
אני רוצה להגיד מילה על הרקדנים.
כן כן, יש רקדנים. אם אני לא טועה, שלושה או ארבעה. אולי חמישה. והם מהממים!
הם בולטים גם בזכות היותם בנים, אבל גם בזכות היכולות המדהימות שהם מפגינים.
תמיד מרגש אותי לראות ילדה שמשחקת כדורגל או ילד שרוקד בלט. הם הכי פורצי דרך, לא נכנעים להסללה, ויכולים ללמד את כולנו שיעור או שניים...


ובואו נגע רגע בסיפורים שנסתפרו על הבמה, בלי מילה אחת (חוץ מ"הי" או "הא" פה ושם...). היו כאן סיפורים שלמים, שהובעו אך ורק על ידי התנועה, מחוות גוף והעוויות פנים. קצת כמו ציור, שבו מחברים את הנקודות, ומתקבל סיפור שלם שאנחנו, הצופים, השלמנו בעצמנו במחשבות שלנו. הפרשנות היא שלנו, אבל את הנקודות הציגו בפנינו ילדים סופר-מוכשרים וכוריאוגרפים שהם פשוט גאונים!

וכשהרקדנים והרקדניות האלה רוקדים, הם נותנים את כל הלב והנשמה. 
הם קופצים
הם מדלגים
הם מרחפים בגובה
הם מיישרים את הרגליים ומותחים את הידיים
הם בועטים לגובה
הם מחוללים 
 הם רוקדים
הם זזים בלי הפסקה
והכל בתיאום ובאחידות, שנראה לי שלוקח הרבה מאד ימים ולילות לשכלל.
אולי בגלל זה האורות דלקו עד השעות הקטנות בסטודיו של "זוז במחול" בחודשים האחרונים??
אם כן, אין ספק, המאמץ השתלם. היה פשוט מ-ה-מם!


יום חמישי, 1 במרץ 2018

פורים שמח מודיעין!

העדלאידע של מודיעין 2018 יצאה לדרך, והפעם בסימן 70 שנה למדינה.
אז מה כבר אפשר להגיד על מדינה שכבר עברה את גיל הפנסיה? מתברר שהרבה מאד.

חברי מועצת העיר שחקו אותה, עם תלבושת של חלוצים. חולצות רוסיות לגברים וסרפנים לנשים. מגניב!
הדמות של "מודי" והחברים החמודים שלו כבר הפכו לחלק בלתי נפרד מאירועי העיר.
בתי הספר בחרו נושאים מקסימים, שהזכירו לנו כמה טוב יש במדינה שלנו.
כמו, למשל, מחווה לגולדה מאיר – אישה שכיהנה כאן כראש ממשלה. מתי שוב תעמוד בראש המדינה הזאת אשה, מתי??
הטלוויזיה החינוכית, שבימים אלה נלחמת על קיומה, והילדים שהצדיעו לה וצעדו בדמות שבי השבלול, הפרפר הנחמד וקשקשתא.
המצאות ישראליות, כמו מכונית הסוסיתא, תוכנת הניווט ווייז, המשחק הבינלאומי טאקי והחטיף הכי ישראלי - במבה (חברים, שכחתם את הדיסק און קי והטפטפות...)
קולנוע ישראלי, עם סרטים כמו קזבלן וחסמב"ה (הלו, איפה פוקסטרוט?)
דמויות של פעם, כמו דן חסכן
וישראליק
חפצים של פעם, כמו הקופה של קק"ל
ולא שכחו את התרבות והאמנות, שבהם המדינה שלנו התברכה.
היה מרגש לראות ילדים עושים מחווה לספרי ילדותם, כמו "האריה שאהב תות", "הבית של יעל" ו"מעשה בחמישה בלונים".
אהבתי מאד את המזרקה של ככר דיזינגוף (ה' יקום דמה)
וההצדעה שנעשתה לאמנות הישראלית הייתה רעיון מבריק וביצוע יפהפה, שעל-הדרך הכיר לתלמידים אמנים ישראלים, ששינו את פני התרבות במדינה.

מחווה מרגשת במיוחד הייתה לאסטרונאוט הישראלי הראשון – אילן רמון, זכרו לברכה.
לאורך התהלוכה התהלכו לוליינים, ושובצו מתנפחים בהשראת העצמאות, כמו הזקן משדה בוקר
הספרות 70 משולבות במגני דוד
צבר עדכני שכולו אמוג'י
ובנימין זאב ההיפסטר
אבל מעבר לצועדים, הילדים שהגיעו לחגוג היו בעיני לא פחות מקסימים...





 


 
ולא נשכח את נציגי החוגים, שקפצו, ורקדו, שרו וצעקו, ונציגים של תנועות הנוער, הצעירים האיכותיים והערכיים שלנו, וכמובן כמובן - הרקדניות הכי-הכי, המתוקות מסטודיו "זוז במחול", שרקדו כל הדרך עם חיוך גדול על הפנים. 


העדלאידע ברוח 70 למדינה הגיעה בתזמון מושלם, בשבוע שבו הודיעו "זוז במחול" שהם נבחרו להופיע השנה בהר הרצל בטכס הדלקת המשואות, לציון יום העצמאות ה-70 של מדינה ישראל.
איזה כבוד לעיר שלנו!!!
פורים שמח מודיעין!