פעם, כשהילדים שלי היו קטנים, נהגנו לרדת לפארק ענבה, לעשות היכרות עם
הדינוזאורים או לשוט על האגם, בין הברווזים, עם סירות הפדלים. כשהתעייפנו חפשנו צל
(זה לא היה קל, בימים ההם) ואז העפלנו (בקושי) בחזרה אל ראש ההר, וחזרנו הביתה
מרוצים ובעיקר עייפים.
בקיץ, קבענו עם חברים בערב, פרשנו שמיכה על הדשא, פתחנו בקבוק יין
והעברנו בין כולם, יחד עם אבטיח קר, כשעל הבמה הופיעו זמרים ולהקות שהגיעו עד
מודיעין, כדי להפוך את הקיץ שלנו למהנה יותר. היו אמנים ידועים מאד, לצד הרכבים
פחות מוכרים, אבל תמיד היה כיף ותמיד היה שמח. ותמיד היה בחינם.
לפני שנה יזמה עיריית מודיעין את "ענבה LIVE" מופע מלא בתשלום
מלא, כמו באצטדיונים, באמפיתאטראות ובפארקים המובילים בארץ.
האמן הראשון שבחרה העירייה להביא אלינו העירה היה שלמה ארצי הגדול. הפארק,
שהיה פעם המגרש הביתי שלנו, הפך לרגע לפארק הירקון, ואל מודיעין נהרו מכל הארץ כדי
לראות את הזמר הלאומי שלנו.
אני כתבתי על זה רשומה כאן
הנסיון הוכתר כהצלחה, ובקיץ הנוכחי "ענבה LIVE" הורחב לארבעה מופעים שונים.
לאור ההצלחה, שלמה ארצי חזר אלינו שוב גם השנה.
מתברר שצדק המשורר כשקבע ש"הביקוש לאהבה לא מסתיים אף פעם".
מתברר שצדק המשורר כשקבע ש"הביקוש לאהבה לא מסתיים אף פעם".
אחריו הגיעה השנה ריטה עם המופע "ניסים שקופים" ועידן עמדי גם הצטרף אליה. ריטה, כדרכה, נתנה שואו, אבל גם אם לא קנית כרטיסים, יכולת לראות את ההופעה (כמעט) במלואה רק מהסטורי או הפייסבוק של החברים
תושבי העיר.
אחריהם מתוכננים שלומי שבת עם עברי לידר ודקלה, ולאחר מכן להקת אתניקס
עם אייל גולן, שהיו לא מעט קולות מחאה על הבמה והחיבוק שהוא מקבל מעיריית מודיעין. אבל לא זה המקום לדון בדבר.
כמי שזוכרת את מודיעין מראשית ימיה, וכמי שפקדה את הפארק למסיבות יום
הולדת או סתם צעידות עם חברה, אני שמחה על השדרוג שנעשה לפארק.
כתושבת גאה של העיר, אני מברכת על כך שלא צריך לנסוע רחוק כדי לראות
הופעות שוות. לא חייבים להצפין עד אמפי שוני או להדרים עד בית גוברין. עכשיו יש
לנו ממש ליד הבית אמפי משלנו, שאחרים צריכים לנסוע אליו, ואנחנו יכולים להגיע אליו
גם ברגל.
ובסוף ההופעה, ההעפלה לראש ההר כבר לא נראית כל כך קשה.
אבל זה כנראה רק כי אין לי כמה ילדים קטנים שתלויים עלי, לא כי אני בכושר, חס וחלילה.
אז גם היום, כמו אז, אנחנו חוזרים הביתה מרוצים, קצת עייפים אבל בעיקר גאים בעיר שלנו, שדואגת לנו לכאלה מופעים. והכי כיף? שהברווזים עדיין שם, מגעגעים באגם, מחכים לבואנו.
