יום חמישי, 14 בפברואר 2019

גבעת התיתורה בהחלט עונה


זה היה יום שמש נעים, והחלטנו להעפיל אל גבעת התיתורה, גם כי זו הגבעה 'שלנו', ותמיד כיף לחזור אליה, וגם כי שמענו שעברה לאחרונה מייקאובר, וקצת דאגנו שתראה כמו מישהי עם יותר מדי בוטוקס.
החדשות הטובות הן, שהיא לא נראתה כמו קשישה שעברה מתיחת פנים מוגזמת.
החדשות הרעות (שהן בעצם גם חדשות טובות) הן, שהגבעה הייתה מפוצצת במשפחות עם ילדים והיו ממש פקקי תנועה בכניסה. 
כנראה כולם שמעו, כמונו, על סיום העבודות על הגבעה.

גילינו במקום (מלבד פריחה משגעת של שקדיות ופרחי חורף כמו כלנית, רקפת, אירוס, עירית ונרקיס) אתר תיירות מונגש, שמתאים גם לקטנים וגם לקשישים, עם שילוט ברור ומעשיר, ממצאים ארכיאולוגים וגם שחזור של ממצאים, ומקום נפלא לצאת עם הכלב (ואל תשכחו לאסוף אחריכם, כן?!), עם הילדים או הנכדים, עם חברים או להתבודד עם בן או בת זוג.

הצלבנים קראו לה טרנטה, הערבים קראו לה קלעת אל-טנטורה, ודוברי העברית חפשו שם עם צליל דומה. 
אבל מהי תיתורה? על פי מילון ספיר, תיתורה הם שוליים בולטים או בליטה סביב קירות הבית. 
אם תשאלו אותי, דווקא הבליטה באמצע (או כיפת הכובע) מתאימים יותר, כדי לתאר את הגבעה הזאת, הנישאה מעל פני בתי העיר, אבל תיתורה זה שם כל כך יפה, וכבר לגמרי התרגלתי...

מתברר שלגבעה הזאת, שכל כך קרובה אלינו הביתה, יש חתיכת הסטוריה. נהוג לקשור את הגבעה (ואת העיר שלנו באופן כללי) אל החשמונאים או המכבים, אבל נחמד לגלות שכבר 4000 שנה לפני ספירת הנוצרים, חיו כאן אנשים, עבדו את האדמה, טפחו את הסביבה, והיו האבות המייסדים של העיר שלנו.

אז הנה לכם שיעור הסטוריה קצר:
כבר מהתקופה הניאוליתית הקדומה (אלף עשירי לפני הספירה) נמצאו עדויות שהגבעה הייתה מיושבת.
בתקופה הכלקוליתית (4500 עד 3300 לפני הספירה) היה ישוב על הגבעה, על פי שרידים שנמצאו מהתקופה הזאת – מערות, כלי צור, ספלולים וצלמית כינור עשויה אבן צפחה.
מתקופת הברונזה (3300 עד 1200 לפני הספירה) נותרה כאן מערת קבורה, קערת אלבסטר, כלי חרס ומקל נחושת.
מתקופת הברזל (1200 עד 586 לפני הספירה), שהיא תקופת מלכות ישראל ומלכות יהודה, נמצא מבנה עם חצר ובו מתקנים חקלאים וכן מערות עם כלי חרס.
מהתקופה הפרסית (586 עד 332 לפני הספירה) נמצאו אצלנו בגבעה שברי חרסים ואפילו מטבע כסף.
מהתקופה ההלניסטית (332 עד 37 לפני הספירה), שהיא גם התקופה החשמונאית, התגלו מסדי בניינים, נרות חרס ומקווה טהרה.
אתם עוד נושמים? כמעט הגענו לשלב ספירת הנוצרים...
בתקופה הרומית (37 לפני הספירה עד 324 אחרי הספירה) היה בגבעה ישוב יהודי גדול, ונתגלו בה מערכות מסתור מימי מרד בר כוכבא, מטבע משנת 134 לספירה, מערת קבורה, קולומבריום (חלל בו גדלו יונים) ומקווה טהרה.
מהתקופה הביזנטית (324 עד 638 לספירה) נמצא בית עם רצפת פסיפס.
מהתקופה הערבית (638 עד 1099 לספירה) נמצאו כלי זכוכית ושרידי בתי-בד וגתות.
מהתקופה הצלבנית (1099 עד 1260 לספירה) נותרה כאן מצודה מרשימה שעדיין מעטרת את ראש הגבעה וחולשת על כל האזור תחתיה.
מהתקופה הממלוכית (1260 עד 1517 לספירה) נמצאו על הגבעה שלל חרסים.
מהתקופה העות'מנית (1517 עד 1917 לספירה) הגבעה הייתה מיושבת לסירוגין, וכנראה לא נמצאו ממצאים מתקופה זו.
בשנת 1917 בעת מלחמת העולם הראשונה נערך על הגבעה קרב אל-בורג'.
מידע נוסף על הקרב תמצאו כאן
ובשנת 1948 במלחמת העצמאות התנהל כאן מבצע מיקי, שהיה חלקו השני של מבצע דני. כל הפרטים כאן

ובחזרה להווה...
היום גבעת התיתורה היא ריאה ירוקה בלבה של העיר מודיעין.
בעבר תלמידי בית ספר אופק אמצו אותה. בהווה תלמידי בית ספר היובל מטפחים אותה, ותלמידי בית ספר קשת אחראים לפרטי מידע המוצבים ברחביה. נחמד ונעים לראות את הקשר של הדור הצעיר למקום, לאדמה ולטבע.
לכל אורך ורוחב הגבעה פרוסים שלטי מידע בולטים, ממצאים עתיקים ושחזור של כלים, שתושבי מודיעין הקדמונים השתמשו בהם.

 (תמונה קבוצתית של מאגר מים מפעם ומאגר מים מהיום)

בראש הגבעה מתנשאת המצודה הצלבנית, שהכניסה אליה אסורה, אבל אני לגמרי יכולה לדמיין את הצלבנים מתהלכים בתוכה, בשריון מבריק וחורק, תחת השמש הארצישראלית הקופחת.
ויש גם ספסל רומנטי חדש חדש, שאפשר לעשות עליו סלפי, ביחד עם הנוף.
אני בחרתי לצלם אותו גם מאחור. עם הדיור המוגן החדש שלנו במרכז הלב. סמלי, לא?

תענוג להתהלך בין הממצאים, לקרוא, להריח, לספוג את השמש, להקשיב לרוח, לפגוש שכנים ומכרים ותיקים או סתם אנשים זרים שמעולם לא פגשנו, לחייך אליהם חיוך של שותף סוד, ואז לרדת בחזרה למטה, ותוך חמש דקות להיות במרכז מודיעין, בלב ההתרחשות העירונית, ולהמשיך בשגרת החיים של שנת 2019, כפי שעשו גם יושבי הגבעה עשרות, מאות, ואלפי שנים לפנינו...