איך אפשר שלא להתאהב בהם? או למה כן הייתי צריכה להקשיב לאחותי

אחותי אמרה לי שאני חייבת לראות את להקת ג'יין בורדו בהופעה.

אז הם הגיעו למודיעין, ואנחנו הגענו לראות אותם. 

כשאחותי אומרת שאני חייבת, איך אפשר שלא?

והופעה ראשונה של להקת הפולק-קאנטרי הישראלית ג'יין בורדו במודיעין היא בהחלט סיבה ליציאה.

היכל התרבות היה מלא בקהל מאד מעורב של צעירים ומבוגרים, שישבו יפה בכסאות ומחאו כפיים בהנאה מכל שיר.

נסיון ליצור פילוג באיחוד (המוצלח) שעברה העיר שלנו נרשם, כשהזמרת המקסימה בקשה מהקהל לשיר "רק הבנות", "רק הבנים", "רק מי שגר במודיעין", "רק מי שגם במכבים" ו"רק מי שגר ברעות".

השירים של הלהקה מלאי קסם, המילים מתארות חוויות לא קלות, ולפעמים לא לגמרי תואמות את הלחנים הרומנטים הקלילים, ומעל לכל מרחפת אווירה של 'לא מכאן'.

הבמה הייתה מקושטת באורות ובפרחים מלאכותיים, קצת כמו יער פיות, וגם הזמרת נראתה כמו ילדה קטנה, בחצאית מיני קלילה ומבט תמים בעינים, אבל נושאי השירים (שהיא גם כותבת) הראו שיש כאן אישה צעירה, למודת נסיון ושברונות לב, ועיון בקורות החיים שלה גילה שהילדה כבר בת שלושים.

הגיטריסט המוכשר (שמנגן גם ביוקלילי) נשמע כמו נגן בנג'ו בדרום ארצות הברית, הצ'לן (שגם שורק בכשרון לא מבוטל) מצוין ומכניס אוירה טיפה ג'אזית לבמה, וביחד יש להם הרמוניות מקסימות. בייחוד בשיר "קרן שמש" הפחות מוכר, שנפתח בשירת א-קאפלה מרטיטה!

המתופף (הנקרא בפיהם הארי פוטר) הוא תוספת נחמדה, ומוסיף עוד קצת קצב ועליצות.

לא נאמרו על הבמה דברים גדולים, ובהתחלה נראה היה שהאמנים נבוכים טיפה, אבל ככל שהערב התקדם, נדמה היה שכולנו נשבינו בקסמם של שלושת / ארבעת הצעירים, שיוצרים כאן משהו אחר ויפה כל כך.

אמנם, כשהציעו לנו לקום מהכסאות ולרקוד ("לא חובה"), לא ממש קמנו, אבל מצד שני, לא נתנו להם לרדת מהבמה, ונשארנו עם טעם של עוד, גם אחרי ההדרן.

הם פתחו עם "עינב" ("בוא נאמר שהזונה גם בחורף שזופה"), וכשהם סיימו עם הגרסה שלהם לשיר של הביטלס "All You Need Is Love", הזמרת הצהירה שהם אוהבים את כולם-כולם, בלי יוצאים מן הכלל, ואפילו את... ואז נחשפה המדבקה המדליקה, שמודבקת באחורי היוקלילי – I Love Einav.

ההרמוניות היו מופלאות, השירים זרמו, הקהל ידע כמעט את כל המילים בעל פה, ואפילו ניחש איזה שיר של ליאונרד כהן הם תרגמו ובצעו (לא זיהיתי...).

היו שם ילדים, בני נוער, חיילים וצעירים, היו שם זוגות צעירים וזוגות בוגרים, ואפילו כמה מבוגרים. ההיכל היה מפוצץ, ואני בטוחה שכולם יצאו, כמוני, עם תחושה נעימה בבטן, של משהו טוב, חיובי ואוהד.

בניגוד לשיר הסיום, 

"הו לא, בוא תהיה אתי. לא הייתי צריכה, להקשיב לאחותי...", 

מזל שכן הקשבתי לאחותי, והלכתי להופעה הכי טובה שהייתי בה בזמן האחרון!

יש לי חולשה לרקדנים (וגם לרקדניות)

מי שמכיר אותי יודע שיש לי חולשה לרקדנים.

וגם לרקדניות.

תנו לי מופע מחול טוב, ואני מבסוטה עד הגג.

אומרים שילדים וחיות תמיד גונבים את ההצגה, נכון?

אז כשמחברים ילדים עם מחול, אני ממש בעננים.

 סוף שנת הלימודים מסמנת עבורי את תחילת עונת הפרמיירות של "זוז במחול". 

היכל התרבות רוחש ורוגש, ילדים, ילדות, נערים ונערות מתרוצצים כל היום בפנים ובחוץ, וכשהערב יורד והמסך עולה, אני יכולה להתרווח על הכורסא הנוחה של ההיכל (מי שמשווק כסאות כאלה הביתה, שיעדכן אותי, טוב?) ולהתמוגג.

כרגיל, אני מתלווה לחברתי הטובה, שבתה רוקדת בלהקת ריקוד ייצוגית של "זוז במחול", וברור שאני מחפשת את בת הטיפוחים שלי על הבמה, אבל עם השנים, כבר פיתחתי קשר לכל הילדים המוכשרים האלה, שעולים על הבמה הזאת, ונותנים שואו מטורף, שלא יבייש אף אנסמבל מקצועי.

ובעוד אני מתענגת על הריקודים, אני גם מנסה להכנס לראש של הרקדניות הצעירות האלה. הרי יש את הכוכבות של הלהקה, שתמיד ממוקמות בשורה הראשונה, עם החיוך הכי גדול והתנועות הכי מיומנות, אבל אני אוהבת לא פחות את הבנות בשורה השנייה, השלישית והרביעית. אלה שנותנות את הכל ונהנות מכל רגע, כאילו היו בול במרכז הבמה, ואולי בסתר לבן גם מקוות בשנה הבאה לעבור עוד שורה קדימה.

המופעים בהם נכחתי היו מדהימים! כל ריקוד הוא סיפור, כל ריקוד הוא עולם שלם. התלבושות, המוזיקה והתפאורה משלימים את הכוריאוגרפיות המהממות, שהמורים של "זוז במחול" הוגים במוחם הקודח.

אני רק חושבת על בנייה של ריקוד כזה, והראש שלי מתבלבל. אני תוהה איך הם יוצרים את הריקוד. אולי הם כותבים את התנועות של הריקוד במילים? או מציירים אותן בסמלים גראפיים? או שאולי מצלמים את עצמם רוקדים?

בשנה הבאה אולי סוף סוף אמצא את האומץ להצטרף לשיעורי מחול לנשים, כדי להבין, פעם אחת ולתמיד, איך הגאונות הזאת עובדת.

אבל כל זה לא משנה, כי מה שחשוב הוא, שעל הבמה אנחנו רואים ריקוד מושלם, שכאילו בא להם ממש בקלות, אבל אני רק יכולה לתאר לעצמי כמה זמן, דם, יזע ודמעות הושקעו, כדי להפוך סדרת תנועות אקראיות ליצירת מחול שלמה. ליצירת מחול, שבה ריקוד רודף ריקוד, מנגינה מתחברת למנגינה, להקה מחליפה להקה, תלבושת משתנה לתלבושת אחרת, קצב מהיר מתחלף בקצב איטי (ולהפך), והקהל זוכה לראות מופע מתוקתק, מוקפד, מקצועי, מהנה ו...מושלם!

כל הכבוד לרקדנית הפרטית שלנו, וכל הכבוד ל"זוז במחול"!

עוד מופע מדהים הסתיים.

מחכה כבר לראות מה תכינו לנו בשנה הבאה...

הערה: התמונות לקוחות מדף הפייסבוק של "זוז במחול". היה לי קשה לבחור את הטובות ביותר, אז 

אני מציעה לכם להכנס ולהציץ בעצמכם בילדים המוכשרים האלה, שצומחים כאן בעיר שלנו, אולי שני רחובות מכם, אולי בבית לידכם, או אולי בכלל אלה הילדים המוכשרים שלכם???

כנסו לכאן: www.facebook.com/zoozdance1