את חגיגת
הקיץ/העשרים של מודיעין עם משה פרץ בחרתי לא לסקר, פשוט כי סבלתי מצננת מזגנים,
ולא היו לי האנרגיות לקום מהמיטה.
אל המופע
השני בסדרת "לילות ענבה" דווקא הגעתי, והפעם האנרגיות לא היו חסרות
אצלי, אלא קצת לאורחים שעל הבמה.
אלון
אולארצ'יק הוא יוצר פורה ומוכשר עם שירים מגוונים. הוא כבר הופיע במודיעין עם שלמה
יידוב וגם לבד בערוץ 9 אצלנו בעיר, והפעם הוא בחר לחבור לרז שמואלי הצעירה ולמזי
כהן המופלאה, כשעל הבמה מלווה אותו להקה מוכשרת ואפילו מתופפת סוערת.
השירים
היו יפים, העיבודים נחמדים, אבל הייתה לי הרגשה של עייפות, ושהמופע לא מתרומם. בפרסום
של העירייה הובטחה לנו הופעה מחשמלת, אבל אפילו בשירים היותר קצביים ושובבים שלו,
לא הייתה תחושה שהקהל נסחף אחריו. אחד השיאים היה ביצוע ל"יו-יה" של
כוורת, אחר היה "בא לשכונה בחור חדש", אבל הרוב היה מעט עייף.
אחרי
שניים-שלושה שירים בהם ארח על הבמה את רז שמואלי, לא הצטערנו יותר מדי כשנפרד
ממנה. ואז עלתה לבמה האישה והאגדה - מזי כהן הנהדרת!
מזי שרה
לנו את "נמה יפו" ואחריו את השיר שלה "תחנה בזמן", וגם את
"דון קישוט" בדואט מרגש עם אלון, ולבסוף, קנחה עם "חללית" של
גזוז. התאכזבתי כל כך כשהיא ירדה מהבמה. החום של הקול שלה והאיכות הFאנקית שלה הם משהו שמאד חסר לנו בימים אלה, והוסיפו הרבה מאד למופע.
אלון
ביצע שירים שלו מכל הזמנים, וגם שירים שכתב לאחרים, והציע עיבודים ג'אזיים לשירים
מוכרים, והכל היה יפה, אבל...
על רקע
האורות הצבעוניים המרצדים על אגם ענבה, למופע היה פוטנציאל להיות קסום, אבל הוא
היה נחמד. לא יותר. ובוודאי שלא מחשמל...
אתנחתא
קומית סיפק לנו אולארצ'יק בשתי בדיחות במהלך המופע, ובעוד אחת לא מכוונת, כשבשלב התודות, ביקש להודות לראש העיר שלנו Chaim Beebs.
חזרנו הביתה עייפים.
