העיר שלי חגגה עצמאות, אז שאני אעבור על זה בשתיקה?
האמת היא, שהייתי מוזמנת למפגש "בירה ונשירה" אצל חברים
טובים, והאמת היא שממש רציתי להיות שם, אבל האמת היא שאני מתה על משינה, ואם הם
מגיעים אלי עד הבית (נו, מטאפורית... אתם מבינים למה אני מתכוונת...) שאני לא אלך?
אז החלטתי לדפוק איחור אופנתי למפגש של החבר'ה, וירדתי לאמפי.
נעזוב את הפקקים במגרש החניה במרלז, נעזוב את הצפיפות המטורפת באמפי,
ונעזוב את הזיקוקים האלה, שהם הדגמה חיה לאיך שורפים את כספי הארנונה שלי, על חומר
נפץ ומופע ראווה קצת ארוך מדי.
הכל נמחק כלא היה, כשהמשינות עלו על הבמה, ונתנו שואו מעולה!
המשינות רכזו לנו את כל הלהיטים הגדולים שלהם, הקפיצו את הקהל,
והפגינו הרבה מאד התלהבות תוך כדי, כאילו הם לא מנגנים את אותם השירים ואותן
המנגינות כבר 30 שנה...
אני לא סגורה על השמות, אבל אלה הלהיטים שאני זוכרת שהם נגנו
לנו: רכבת לילה לקהיר, אין מקום אחר, אחכה לך בשדות, משהו קטן וטוב, ועוד ועוד...
שלומי ברכה על הגיטרה, אבנר חודורוב על הקלידים, מייקל בנסון על הבס,
איגי דיין על התופים ויובל בנאי קצת על הגיטרה והרבה על השירה.
ואם כבר הזכרנו את בנאי, הבחור התרוצץ על הבמה, רקד וקפץ, עלה לגלריה
בריצה, והשקיע הרבה מאד אנרגיה.
זוג בני עשרים בערך, שעמדו לידי וידעו את כל המילים, אמרו אחד לשני:
"זה לא יאומן שהם בני 50 פלוס".
ואני חשבתי לעצמי: "זה לא יאמן שאני בת 50 פלוס...".
אבל מה שבאמת לא יאמן, שהקהל כולו, בין אם נולד באלף הנוכחי או באלף
הקודם, הכיר כל שיר, כל מילה וכל תו.
הם לא התאמצו להתחנף לקהל, הם נתנו את כל-כולם, והקהל נתן להם בחזרה,
בשירה (מלאת זיופים ואהבה) של כל המילים, במחיאות כפיים סוערות, בשריקות ובקריאות
נלהבות של "גילה-גילה-קוג'ה-בודי!".
היה מופע נהדר!!!
מיד אחריהם התחיל מופע "מדינה מהסרטים".
הספקתי לראות את
גלית גיאת המוכשרת בסרבל בורדו לוהט, שרה שיר אחד, כשהיא מלווה ברקדנים המדהימים של "זוז במחול",
שכרגיל הופכים כל מופע של הלהקות העירוניות של מודיעין למקצועי, מלהיב ומעניין
יותר.
ברגע שה"זוזים" סיימו את הריקוד שלהם, וירדו מהבמה,
טסתי לחברים שלי,
שכבר היו אחרי כמה (וכמה) בירות, כבר הניעו את המנגל, הפעילו את ערכת הקריוקי, והסכימו
לשיר אתי כמה שירים של משינה, לפני שעברו למזרחית סוערת. היה שמייח!
חג שמח מודיעין!
חג שמח מדינת ישראל!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה