האביב
הגיע, וזה סימן שהגיע הזמן למופע פרמיירה של "זוז במחול".
הפעם
נחלקה הפרמיירה לשניים, אחת לשכבה הצעירה והשנייה לשכבה הבוגרת.
אני בחרתי להגיע
למופע הראשון מבין הארבעה, שבו הרקדניות מהשכבה הצעירה של הלהקות הייצוגיות העלו
מופע בשם "פסיפס".
רקדניות
מלהקות המחול, ג'אז, היפ-הופ וג'אז מודרני העלו ריקודים, שחלקם הכרנו משנים
קודמות ואחרים היו חדשים לגמרי.
וכשיש
מופע של כמה חטיבות, בכמה סגנונות, עם ריקודים של כמה כוריאוגרפים, אפשר להיות
בטוחים שלא יהיה רגע אחד משעמם!
הקצב היה
איטי לרגע ואז מהיר, בריקוד אחד התנועות זרמו והזכירו אנסמבל בלט, ובשנייה לאחר מכן
היו מקוטעות והזכירו להקות ראפ.
השמלות המתנפנפות התחלפו בקצב מסחרר למכנסיים
וסווטשירט.
רגליים יחפות פינו מקום לנעלי ג'אז, ותלבושת ברייקדאנס הוחלפה בצעיפים
של רקדניות בטן.
הכל אפשר היה למצוא שם. כמעט.
כיאה
לפסיפס האנושי שמרכיב את העם שלנו והמדינה שלנו, גם הריקודים היו שילוב של הרבה
מאד חלקים, שאולי במבט ראשון לא מתחברים, אבל בסוף המופע התקבלה תחושה של משהו מאד
שלם.
קשה מאד
לזכור כל כך הרבה ריקודים, רקדנים ולהקות, אבל מהתמונות שפורסמו בדף הפייסבוק של "זוז במחול" (https://www.facebook.com/zoozdance1/) אני מעריכה שהיו במופע לא פחות מ-25 ריקודים.
כל ריקוד היה מקצה אחר של העולם.
היה ריקוד הודי והיה ריקוד פרסי.
היו ריקוד דרום אמריקאי והיה ריקוד רוסי.
היו שירים בצרפתית, בעברית, בלטינית ובתימנית.
היה ריקוד באווירה כנסייתית וריקוד יהודי חסידי.
היה פלמנקו והיה דו-וופ.
היו בגדים מנצנצים והייתה שמלה שחורה קטנה.
היתה מחווה לאמנות המצרית והייתה אפילו התייחסות לכושים העבריים.
הייתה המון רצינות והיה גם שפע של הומור, כמו למשל בריקוד האמא
הפולניה, שמלבישה את הילדה הקטנה, טורחת סביבה ומנסה להאכיל אותה בכוח.
היו גם הרבה מאד רגעים מרגשים.
רגע אחד כזה היה בריקוד שהוקדש כולו למאיר
בנאי, שנפרד מאתנו בטרם עת.
רגע נוסף כזה היה בשיר הקצבי "הכי ישראלי". כשברמקול נשמעה
השורה "אוהבים אותך שמעון פרס", על המסך הופיעה תמונה של רקדני "זוז
במחול" לצדו של הנשיא המנוח, אחרי שהופיעו בפניו בבית הנשיא.
המופע הסתיים בריקוד "פה זה לא אירופה".
זה היה
סיום נהדר לכל הקיבוץ גלויות הזה, שהוא מדינת ישראל ועם ישראל.
וכשעל המסך הופיעה
שקופית "תרימו", לא נדרש הרבה מאמץ מצד הקהל, שגם ככה כבר היה בלהט
מחיאות הכפיים הסוערות, לעשרות הרקדניות הצעירות, שנתנו שואו אדיר.
תאמינו לי
שהגיע להן כל הפרגון הזה, ועוד...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה