כנסיית השכל כבשה את ענבה

וואו! יצאתי פעורת פה מהמופע המדהים של כנסיית השכל, שנערך בפארק ענבה במודיעין, ביום ה', 3.9.15. 

אני לא יכולה להגיד שאני האוהדת מספר אחת של הלהקה;

אני גם לא יכולה להגיד שיש לי דיסקים שלהם בארגז הדיסקים (מישהו עוד שומע דיסקים בימינו, חוץ ממני??);

ואני לא מצליחה לזכור את שמותיהם של כל חברי הלהקה;

אבל... מה שאני כן יכולה לומר, הוא שיש לנו כאן בארץ להקה מדהימה, שיודעת לתת שואו, להקרין צניעות ולשדר מקצועיות, ולסחוף אלפי אנשים זרים אחריהם, וכל זה בעזרת אותיות שמתחברות למילים שהופכות לשירים, ותווים שהופכים ללחנים, וביחד יוצרים קסם אמיתי!

לפני כשנה ראיתי אותם, כאן אצלנו במודיעין, כשהתארחו באולפן של ערוץ 9, וגם פרסמתי על זה רשומה:

http://mylifebydana.blogspot.co.il/2014/06/blog-post_26.html

הם היו טובים מאד ונהניתי, אבל זה היה משהו אחר לגמרי...

סיקרתי גם מופע של "זוז במחול", עם ריקוד שהוא פרשנות מדהימה לשיר שלהם "תנו לי לשתות":

https://www.youtube.com/watch?v=55e8rGEa15o

ועכשיו... על במת ענק, עם תאורה וסאונד מעולים, עם תזמורת ענקית של נגנים וזמרים שליוו אותם, עם מסכי ענק ,שמימי האגם מרצדים מאחוריהם, האפקט היה מופלא!

את הערב פתח מופע חימום מינורי ויפה. הדס קליימן ואביב בכר עם גיטרה וצ'לו וקולות יפים והרמונים. לזכותם יאמר, שקשה להעלות מופע בפני קהל, שדי ברור שלא בא כדי לראות אותך.

אחריהם עלו על הבמה, בזה אחר זה, נואמים מכובדים, שאף אחד לא באמת רצה לשמוע מה שיש להם לומר. אז כשירות לציבור, הרשו לי לציין שתי נקודות אור, בולטות בתרבותיותן:

•  נעם סמל, מנכ"ל תאטרון הקאמרי, ראה לנכון להודות למי שהביא את המופע הזה לפתחנו, ובאותה הזדמנות גם קצת להתנשא עלינו, אנשי הפריפריה. הוא קבע שיש ילדים בקהל, שאף פעם לא ראו קונצרט בחייהם, ובזכות העובדה שהכרטיס עלה רק 20 שקלים, ילדים אלה נחשפו סוף סוף לתרבות...
• שרת החינוך הפגינה הרבה מאד דרך ארץ ותרבות, בעודה צועקת לקהל "כפיים לכם!!". לא, את...

ואז הגיע מסמר הערב:

הלהקה הוותיקה (כבר יותר מרבע מאה על הבמה) עם השם המסתורי העלתה מחדש את המופע שלהם "אוטוביוגרפיה", שנגנז לכמה שנים, וחזר כעת (הודות למפעל הפיס. כפיים להם!!).

שיר הנושא של המופע נפתח במילים:

לא רחוק מכאן, 
יכול להיות בכל מקום בארץ, 
שם נולדתי תחת שמי תמוז מותכים.

ובאמת, הם הגיעו משדרות, לא רחוק מכאן, אבל יכולים היו להגיע מכל מקום בארץ, ומדברים בשפה שמבינים בכל מקום בארץ. הם מספרים את האוטוביוגרפיה שלהם, עם חוויותיהם האישיות, אבל אלה הן גם חוויותינו. אותם פחדים, אותן אהבות, אותן אכזבות ואותן תקוות.

והם, בני בלי-גיל. להקת רוק של גברים, שמשוררים שירים, עם דימויים פיוטיים ומשפטים ציוריים:

אפילו בדגים שוחים בנהרות, 
יש זיכרון של ים, זרמים ומצולות. 
אפילו ציפורים שנולדות בכלוב, 
הן זיכרון של אור, רוחות וצמרות.

הדשא של פארק ענבה היה מלא עד אפס מקום. היו שם צעירים ומבוגרים. הורים עם ילדים, בני נוער, צעירים ובוגרים. המוזיקה דברה אל כולם. והמוזיקה דברה רק אלי... 

תראי איך אני שר לך,
איך אני נקרע, 
תראי איך אני שר לך, 
שירים מהמגירה. 
לעוף אל השמיים, 
לגעת בחיים, 
ליפול אל תוך המים, 
קצף וגלים.

תודה לכם, כנסיית השכל.

אני מסירה בפניכם את הכובע... 

על שהפכתם את יום חמישי הראשון של חודש ספטמבר ליום של חג.

או כמו שאמרה כבוד השרה: "כפיים לכם!!"