דווקא בשבוע הראשון של האביב, נפל עלינו סתיו.
אבל טפטוף הגשם הקל ואפילו השמים הקודרים לא עצרו אותנו מלעלות אל גבעת התיתורה.
פעם כמעט בכל שבת בקרנו בריאה הירוקה של מודיעין, אבל מאז שילדי בגרו, צמצמנו את הביקורים שלנו על הגבעה המופלאה.
עכשיו, כשחזרנו אליה, לא ברור לנו למה אי פעם עזבנו...
עכשיו, כשחזרנו אליה, לא ברור לנו למה אי פעם עזבנו...
הצטיידנו במגדיר פרחים (ואם טעינו בהגדרות, אל תהססו לתקן, אנחנו כבר ממש לא מיומנים בזה...), והלכנו בעקבות הנמלים...
שמחנו לפגוש חרקים ופרחי בר רבים.
בניגוד למזג האוויר, שקצת התבלבל, הפרחים דווקא ידעו שבא אביב.
מתחת לסלע צמחה לפלא רקפת נחמדת מאד
לעומתן, הנוריות כבר התעייפו, ובודדות עטרו את המסלול שלנו
טופח צהוב טפח על פנינו
עכנאי יהודה שעיר וצבעוני ארח חבר
תלתן ארגמני סיפק כתמי צבע מלכותיים
מרגנית עדינה נחבאה בתוך הירוק
החרצית פתחה אכסניה
מה שנראה לנו כמו אירית
קחוון קטנטן
גזר קיפח שהתמר לגובה (בניגוד לתמונה, שמעדיפה לנוח לרוחב...)
מקור החסידה עם הפרחים הסגולים הזעירים
אזוב (זעתר) צמח התבלין המוגן שמוסיף טעם לחיינו
הפרח שמזוהה כל כך עם יום הזכרון – דם המכבים
ושני עצי פרי: "תאנה חנתה פגיה"
והשקדיה, שכבר פרחה בט"ו בשבט, ועכשיו נותנת פרי
גם החרקים יצאו לטייל. הנמלים החרוצות נשאו משאות
מרבי הרגליים חצו את השביל שלנו
פרפר אחד קסום עצר לרגע מרפרופו, והזכיר לנו שהטבע
נמצא כאן, אצלנו בחצר, מתחת לאף שלנו, ובמרחק נגיעה (לא לדאוג. לא נגענו)
והגדול מכולם - הצמח שהוא בעצם אנחנו – הצבר
פינת ישיבה שהפכה למזבלה.
(באתם, ישבתם, נהניתם. למה לא לקחת אתכם את הזבל?
למה לזרוק על הרצפה? למה להשאיר על הגבעה, שם חיות הבר יוכלו להנזק מהפסולת?)
שלטי הכוונה שמוטלים על הקרקע כאבן שאין לה הופכין.
אני מזמינה את עיריית מודיעין להגיע ולהציב מחדש את
השלטים, או לפנות אותם.
ככה זה לא נראה טוב בכלל...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה