חג השבועות = חג החלב?

איך קרה שחג הקציר הפך לחג החלב??

חג השבועות כמעט כאן, ואני מונה לעצמי את כל השמות שהחג הזה קיבל:
חג הקציר. 
חג מתן תורה.
חג המים.
חג הביכורים.
חג החלב.
ובטח שכחתי משהו...

אבל רגע, איך החג הזה, שכולו שמחה על התוצרים שנתנה לנו האדמה הטובה, על התינוקות שנולדו לנו ועל הפירות שהניבו העצים, הפך לחג של מוצרי חלב?

שיחה עם חברה, שהבן שלה רגיש ללקטוז, חדדה את העניין:

ידעתם שבישראל 15 עד 18 אחוזים מהאוכלוסייה רגישים ללקטוז?

אם ביומיום הם מתמודדים עם קושי לא פשוט, הרי ששבועות הוא פשוט סיוט עבורם: בגן הילדים נדרשים להביא מעדן, בבית הספר ההורים מתבקשים לשלוח מנות חלביות ובכל מדור אוכל בכל אמצעי התקשורת מככבות עוגות גבינה למיניהן. תענוג לאוהבי החלב, אבל סיוט אמיתי לאלה שנאסר עליהם לצרוך אותו!

ואז מתעוררת השאלה: אם חג השבועות מעלה על נס את פרי האדמה, הרי שחלב לא ממש קשור לחג הזה.

אני מונה את שבעת המינים (לא, אני לא זוכרת בעל פה, אני שרה לעצמי את השיר בלב: "ארץ חיטה ושעורה וגפן ותאנה ורימון ארץ זית שמן ודבש").

אז יש נציגות לדגנים בדמות חיטה ושעורה, ויש נציגים לפירות שהם ענבים, תאנים, רימונים ותמרים (כך אמרה לנו הגננת: הדבש הוא בעצם תמר) ויש גם שמן זית. אף אחד לא דיבר על ארץ קוטג' וגבינה צהובה, לבן, רוויון וחמאה, ובטח ובטח שלא על מעדן וגלידה.

אז מה קרה?

אולי זו בעצם קנוניה של יצרני החלב או של התאגידים שמסתתרים מאחורי מוצרי החלב?

אולי הם בסך הכל תפסו טרמפ על חג חקלאי קדום, והפכו אותו לחגם?

תאוריית קשר פרנואידית או שעלינו פה על משהו? לי ברור שהאפשרות השנייה היא הנכונה.

אוהו... כשנכנסים כוחות דורסנים לשוק, וגורמים לי להרגיש כמו פיון באחד המהלכים שלהם, זה מדליק אצלי פיוז או שניים.

וכאן צצה לי המחשבה. 
אולי למען כל אותם אנשים שלא צורכים חלב (בין אם הם לא מסוגלים לעכל לקטוז או שהם לא מוכנים לאכול חלב ומוצריו מטעמי אידיאולוגיה) וכדי שגם אני אוכל לומר שעשיתי משהו נגד השיטה ונגד מהלכים שיווקיים שתורמים לכיס של מישהו אחר, וגורעים מהכיס שלי ושלך,  אולי השנה נאכל מאכלים שנכין משבעת המינים בלבד?

איך זה בתור לשמור על רוח החג?
איך נדע אם לא ננסה?