עמדתי והסתכלתי על תצוגת הדובים והלבבות בקניון שלנו, ופתאום נפל לי
האסימון: הם יעשו הכל כדי למסחר כל חלקה טובה.
הם יהפכו את אהבת ילד לאמו ל"יום האם" (ואז גם יקחו לה את זה ויהפכו את
זה ל"יום המשפחה"), ויהפכו אהבה תמימה חמה ואמיתית למסחרה וקיטש בט"ו באב או ב"ולנטיינ'ס דיי".
שלא תבינו לא נכון, יש לי אהבה (והיא תנצח). יש לי ילדים שהלב שלי
עולה על גדותיו כשאני חושבת עליהם (כשהם לא מעצבנים אותי יותר מדי), ובן זוג שאני
אוהבת היום' כמו שאהבתי כשרק הכרנו (ואני לא מגלה מתי זה היה). זה לא שאין. ההפך
הוא הנכון.
אבל אני מרגישה כאילו לקחו את הדבר האמיתי והטהור, והפכו אותו לשטחי ומלאכותי.
כי מה הקשר בין דובי חמוד לאהבה? ומה הקשר בין לב בגוון אדום לוהט
לבין רגש? ואיך פרח יכול לבטא את כל השנים שעברו, עם העליות והמורדות שלהן, או את
השנים הרבות, שאני מקווה שעוד מחכות לנו?
פתאום קלטתי, שגורמים אינטרסנטיים עשו וולגריזציה של הדבר התמים והאישי
ביותר, והפעם החלטתי שלא אכנע!
אני אעשה להם דווקא, ואני אוהב מתי שאני רוצה, ולאו דווקא בתאריך
מסוים. אני אתן נשיקה וחיבוק בלי קשר ללוח השנה, ולא אתן מתנות חומריות, שיהפכו את
כל מה שאני מרגישה בפנים לרדוד.
זהו. שחררתי.
אפשר לחזור לשגרה.
בלי לבבות ודובים, אבל עם הרבה אהבה בלב.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה