הרשו לי להשמיע דעת מיעוט, ולצאת נגד המחלה האיומה הזאת, הקרויה "טירוף
נקיונות הפסח", או בשמה הלועזי Pesachus Jananus"".
כחודש לפני שלוח-השנה בכלל זוכר שחג הפסח עומד להגיע, מתחיל מבול של
פרסומות לחומרי ניקוי קסומים, שמעלימים כתמים, כאילו היו תלמידים בבית-הספר
הוגוורטס. פרזונטוריות מפוקפקות מספרות לנו על נפלאותיו של המוצר, ואף מילה לא
נאמרת על חיות שניזוקו בעת רקיחת החומרים, ולא על שאיפת חומרים רעילים, ובטח שלא
על סכנה לבריאות הנפשית של המנקה.
לפתע, אנחנו מרגישים כאילו אנחנו במתקפת חייזרים, ומכל מסך ניבטים
אלינו רובוטים שמנקים כאילו אין מחר, ומכשירים חשמליים שמבטלים כל אפשרות ללכלוך
על כל בגד או כלי בייקום.
בעונה זו יוצאת מרבצה אותה חיה הקרויה "באלאבוסטע", שהיא זן
נפוץ של נשים, שחושבות שנשיותן / אמהותן / יהדותן / חשיבותן נמדדת במידת נקיון
הבית שלהן.
והן מתחילות לדבר על סידורי ארונות, להציע מוצרים משומשים למכירה, לדווח
על אזורים בבית שנכבשו, ויעדים מבוצרים שטרם השתלטו עליהם.
ואני מתיצבת כאן היום, בראש מורם, יוצאת קבל יעה וליפה, ומכריזה בפה
מלא, שאני לא איכנע לסחטנות הזו. אני לא מנקה!!
בני ביתי ואני חיים בשלווה ובנחת כל ימות השנה בבית, והוא נראה לנו
נקי דיו. גם הבדיקות הרפואיות התקופתיות שאנחנו עוברים מעידות, שאנחנו לא נושמים
יותר מדי קרדית האבק, בעוד הקיבה שלנו טרם אותתה ששיירי עלי כוסברה יבשים שנותרו
במקרר הביאו להרעלתה.
אם הבית שלי ראוי למחייה בכל ימות השנה, מה יום מיומיים? מה נשתנה?
למה צריך להפוך הכל? להרים, להזיז ולשנות?
אני מבינה, שלפעמים כדאי לחדש ולרענן. בכל זאת, אביב הגיע ותחושת לידה
מחדש באוויר, אבל בואו לא נסחף, אוקי?
במקום להיות בבית, בואו נצא לטייל וליהנות מהפריחה המדהימה שמסביבנו.
במקום לעמול יומם וליל במטבח, ושכולם יצאו מהסעודה עם מכנסיים
מתפוצצים, בואו נכין ארוחת חג טעימה ומזינה, ואפילו נזמין מכל אחד מהאורחים היקרים
שלנו לתרום למאמץ המלחמתי, ולהביא מנה משלהם.
במקום לרטון ולהתלונן, בואו נתקבץ בשמחה סביב השולחן, כל בני המשפחה,
נשיר שירים שמחים (ורצוי בשפה שכולנו מבינים) (ולא, סבאל'ה, ארמית לא נחשבת שפה
שמישהו מבין במילניום הנוכחי...) ונהנה מההתחדשות באוויר.
ואם בכל זאת חייבים לנקות, אפשר בבקשה לדאוג ל"שוויון בנטל"
לבני כל המינים וכל הגילאים? (ואני לא מתכוונת רק לשטיפת הרכב, מתוק שלי...), כדי
שאמא תהיה שמחה וטובת לב בסדר, ולא תגיע לשולחן באפיסת כוחות מנקיונות ובישולים,
ונטולת כל חדוות החג.
אפשר?
ו...שיהיה חג שמייח!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה