אביב הגיע, פרמיירה באה!

כשאני עוברת ליד הקניון, מאוחר בלילה, בסוף בילוי או בסוף יום עבודה ארוך במיוחד, ורואה את האורות בסטודיו של "זוז במחול" עדיין דולקים, זה סימן שיש פרמיירה באוויר.

גם השנה פנקתי את עצמי בהופעה של הלהקות של "זוז במחול", וגם השנה לא התאכזבתי.
להפך! נראה לי שמשנה לשנה המופעים הופכים להיות יותר מהוקצעים ויותר מקצועיים!

אבל לפני שניגע במופע עצמו, בואו נדבר רגע על הפצצה שהפילו עלינו בתחילתו:

בתחילת המופיע התבשר הקהל, קבל עם והיכל, שהשנה הרקדנים והרקדניות ממודיעין הולכים להופיע בהר הרצל – ה-טכס ה-כי חשוב של המדינה, ועוד בחגיגות ה-70 שמירי רגב רוקחת לנו!

זאת לא הפעם הראשונה שיש למודיעין נציגים בטכס הזה. ליתר דיוק ספרו לנו שזאת הפעם הרביעית שה"זוזים" מוזמנים להופיע על ההר, אבל ברור שהשנה יהיה משו-משו.

לא יודעת מי, לא יודעת מה, כבר מעכשיו אני מודיעה, שאני רוצה כרטיסים להופעה!!

ועכשיו, קצת על הפרמיירה...

הלכתי לאחד משלושת המופעים שהועלו השבוע, ובו שכבת הלהקות הבוגרות העלתה רצף מעלף של 22 ריקודים.

המופע, שנקרא "חטאים ומידות", היה בפורמט של שחור/לבן או שאלה/תשובה. ריקוד אחד עסק בחטא, ומיד אחריו ריקוד שעסק במידה ההפוכה לאותו חטא.

הריקוד "משחקי הכס" עסק בחטא החמדנות

והריקוד "העץ הנדיב" עסק בצדקה

"טורמה" דיבר על חטא הכעס

ו"חיוכים" עסק באדיבות

"זוקו" בטא גרגרנות

בעוד "עומד על צוק" הפגין איפוק

"טנגו" סיפר על חטא הקנאה 

ו"סליחות" הביא אתו את המחילה

אני רוצה להגיד מילה על הרקדנים.
כן כן, יש רקדנים. אם אני לא טועה, שלושה או ארבעה. אולי חמישה. והם מהממים!
הם בולטים גם בזכות היותם בנים, אבל גם בזכות היכולות המדהימות שהם מפגינים.
תמיד מרגש אותי לראות ילדה שמשחקת כדורגל או ילד שרוקד בלט. הם הכי פורצי דרך, לא נכנעים להסללה, ויכולים ללמד את כולנו שיעור או שניים...

ובואו נגע רגע בסיפורים שנסתפרו על הבמה, בלי מילה אחת (חוץ מ"הי" או "הא" פה ושם...). היו כאן סיפורים שלמים, שהובעו אך ורק על ידי התנועה, מחוות גוף והעוויות פנים. קצת כמו ציור, שבו מחברים את הנקודות, ומתקבל סיפור שלם שאנחנו, הצופים, השלמנו בעצמנו במחשבות שלנו. הפרשנות היא שלנו, אבל את הנקודות הציגו בפנינו ילדים סופר-מוכשרים וכוריאוגרפים שהם פשוט גאונים!

וכשהרקדנים והרקדניות האלה רוקדים, הם נותנים את כל הלב והנשמה. 
הם קופצים

הם מדלגים

הם מרחפים בגובה

הם מיישרים את הרגליים ומותחים את הידיים

הם בועטים לגובה

הם מחוללים 

 הם רוקדים

הם זזים בלי הפסקה

והכל בתיאום ובאחידות, שנראה לי שלוקח הרבה מאד ימים ולילות לשכלל.
אולי בגלל זה האורות דלקו עד השעות הקטנות בסטודיו של "זוז במחול" בחודשים האחרונים??

אם כן, אין ספק, המאמץ השתלם. היה פשוט מ-ה-מם!

כמה אור במופע מחול לחנוכה!

חנוכה הגיע.

יחד עם הלביבות (יאממי...) הסופגניות (עדיף שלא אגיד כלום...), הסביבונים, הנרות והחנוכיות, מגיע גם המופע שאני מחכה לו מאז הקיץ.

מי שעוקב אחרי יודע שאני חולה על ריקוד, ושהפכתי עם השנים לגרופית של המופעים של "זוז במחול".

לא, אני לא נצר לשושלת רקדניות עדינות וענוגות (ההיפך הוא הנכון)

לא, אין לי רקדנית בבית (ואפילו לא רקדן)

לא, אני לא רוקדת (למרות שזה בראש ה-TO DO LIST שלי. חכו חכו...)

זה פשוט עושה לי טוב לראות ולחוות מופעי מחול, מכל הסוגים ומכל הסגנונות. והמופעים של הרקדנים ממודיעין תמיד עושים לי אקסטרה טוב על הלב, לדעת שהם משלנו, וצומחים ממש כאן, מעבר לכביש ואולי מעבר למסדרון ממני.

פעמיים בשנה יש מופעי פרמיירה מושקעים על הבמה של היכל התרבות, עם מקומות מסומנים ומופע ארוך עם הפסקה באמצע. ופעם בשנה יש מופעים לגמרי בחינם, שפתוחים לכולם. המופעים, שמתקיימים באולם ספורט בעיר, פחות מעונבים וחגיגיים, אבל עדיין מושקעים ומתוקתקים, הריקודים תמיד מפתיעים ומלהיבים, תמיד מקפיצים ומשמחים, באורך הנכון ובקצב הנכון, ותמיד משאירים לי טעם של עוד.

במופע חנוכה 2017 של "זוז במחול" היו שישה מופעים שונים, והבחירה ביניהם הייתה קשה.

כיון שהשנה מהרתי להדלקת נרות רב-דורית משפחתית (היוש, אמא! הסופגניות אשל יצאו לך מהמם!), בחרתי להגיע למופע מוקדם, בו ככבו הרקדניות.ים הצעירות.ים, לצד הרקדנים.ות הבוגרים.ות.

היו שם ריקודים מהמזרח

ומהמערב

ריקודים בהשראת שנות העשרים

ומזכרת משנות השישים

קטנטנות מתוקות כמו סוכריות, בשמלות ורדרדות

או בצבעי הקשת

הם לבשו בגדים שהזכירו לי כתונת משוגעים

בגד שהזכיר לי סרפן (איפה הן הבחורות ההן, באמת?)

רמז למדי צבא

וגם בגדי קסם, שהשתנו תוך כדי הריקוד מבורדו לזהב

היו רקדניות יפהפיות בכל הצבעים ובכל הגדלים, וריגש אותי לראות שהסולניות לא נבחרו על פי המידות שלהן, אלא על פי מידת הכשרון. שאפו!

הם בצעו בעיטות לא הגיוניות באוויר

שפגטים מושלמים

רקדו עם הראש למטה והרגליים למעלה

רקדו על הידיים שלהם

וגם על ידיים של אחרים

 והוכיחו שרקדנים לא נכנעים לחוקי הכבידה

הרקדנים בטאו את עצמם באמצעות כל הגוף (כולל הבעות הפנים), וכמו שחקנים, בעצם ספרו לנו סיפורים

ובריקוד אחד קצר באמת הצליחו לספר לנו את הסיפור על כיפה אדומה והזאב

היה ג'אז, היה פלמנקו, היה היפ-הופ, היה מחול מודרני, היה ברייקדאנס, היה בלט, היה מחול ישראלי

היו הרבה מאד ילדים וילדות מוכשרים ומוכשרות

היה קהל שלא הפסיק להתלהב, למחוא כפיים ולעודד 
והיה המון המון אור!

הבהרה: את התמונות בקשתי וקבלתי מ"זוז במחול"