אז קבעתי לצאת עם חברה ותיקה לערב עדכונים הדדיים.
אז היא אמרה לי שהיא התחילה גמילה מסוכר ופחמימות.
אז אמרתי לה שאני משתתפת בצערה.
וגם אמרתי שאולי עדיף אצלה בסלון, כי אין סיכוי שנמצא מקום עם תפריט
ללא גלוטן.
אז היא אמרה לי שאני כזאת שלילית כל הזמן...
ואז ראיתי באחת הקבוצות של מודיעין פרסום על מסעדה חדשה עם תפריט נטול
גלוטן.
אז החלטנו לנסות.
הגענו לפנות ערב למסעדה החדשה שנפתחה בהיכל התרבות.
פפינו שמה.
והיא מציעה תפריט איטלקי עם פרשנות מקומית.
כשעלו שלטי חוצות שדברו על איטלקי במודיעין אני מודה שהסתקרנתי, אבל לא
הספקתי עדיין לפגוש את האיטלקי הזה פנים אל פנים.
כששמעתי שיש לו מה להציע גם למי
שלא אוכל גלוטן, זה התאים לי בול!
הסברתי לחברתי, שלמרות שהמכנסיים שלי רומזים לי שכדאי שגם אני אקצץ
בלחמים, מאפים ומתוקים, אני לא מוותרת כל כך מהר על פוקצ'ה ורביולי. היא הסתכלה
עלי במבט הזה, שאנשים בדיאטה שומרים לאנשים שאוכלים כמו חזירים, או שאנשים שהפסיקו
לעשן זורקים לעבר אלה שעדיין עמוק בתוך המאפרה.
אחרי שנכנסנו לראש האיטלקי עם התפריטים, ואחרי ששברנו את השיניים ואת
הראש עד שהחלטנו מה הכי בא לנו, מכל המנות המופלאות האלה שיש לתפריט להציע לנו,
הרמנו את הראש והסתכלנו סביבנו.
הופתענו לגלות שהקיר שפעם, בגלגול הקודם של המסעדה הזאת, היה מכוסה בתמונות
ישנות, היום מכוסה בתריסי עץ יפהפיים, בגווני פסטל נעימים, שמשרים מראה כפרי
ומוסיפים לחן של המקום ו"מתכתבים" עם הכסאות והדלפקים במסעדה.
(לא הצלחתי לצלם בערב, בגלל התאורה וכל האנשים שמלאו את המקום, אז חזרתי למחרת רק בשביל "לגנוב" עבורכם כמה תמונות...)
גם הקיר של הבר של המסעדה, שכוסה כולו באריחים יפהפיים, עם צורות
גיאומטריות משתלבות, הוסיף לחזות הייחודית של המקום.
אחרי כמה דקות, כבר שכחנו לגמרי מה היה כאן פעם, שכחנו שאנחנו בעיר של
המכבים, צמודות להיכל התרבות ושבפנים מועלית הצגה בשפה שמית כלשהי... הרגשנו
שאנחנו לא פה, אלא אי שם בארץ המגף, באיזה 'ריסטוראנטה' או אולי 'טראטוריה' או אפילו
'אוסטריה'.
קולו המלטף של הזמר ששר ברקע Volare רק הוסיף, ואנחנו כבר
עפנו לעבר המראות הקסומים של הריביירה, ובעוד רגע כבר נשליך מטבע אל תוך
הפונטאנה שבמרכז הכפר...
ואז הגיעה המלצרית המתוקה, וכבר חששנו שנצטרך להתעורר מהחלום המתוק
עוד יותר... אבל אדי הריח שעלו מהמנות שהונחו לפנינו רק הוסיפו לתחושת הריחוף.
והטעם? (או...הטעם...) הוא מיקם אותנו בלב לבו של הכפר, במסעדה של איזו מאמא,
נדיבת לב וממדים, שכל היום טורחת על הסירים ומבשלת מאותם המתכונים שהמאמא (והנונה שלה לפניה) בישלה, באותו המטבח, עם אותם הכלים החבוטים, ועם אותו שיר בלב.
התחלנו במנות הראשונות.
פוקאצ'ה רק בשבילי וחלקנו 'פונגי קון פורמאג'יו',
שזה פטריות עם גבינה. טעמה של מנת הפטריות היה נהדר, וההגשה שלה הפכה אותה למנה
מנצחת. מדובר במנת פטריות מוקפצות, מעוטרות בגבינה טרייה, מוגשות בתוך 'פויקה'
שחור קטן. לא יודעת מה עוד היה שם, אבל זה היה פשוט נפלא!
את הפוקאצ'ה 'נאלצתי' לדגום לבד, מפאת העובדה שיש בה גלוטן, ותאמינו
לי שלא הייתה לי שום בעיה להתמודד אתה בעצמי. בצק פריך, מתפצפץ, אפוי במידה, עם
מטבלים טעימים ומעודנים, שרק משאירים בפה טעם של עוד.
לעיקריות לקחנו מנת דג ומנת פסטה ללא גלוטן, ואני חייבת להודות שאם
לפני שטעמתי הייתי קצת מהוססת, אחרי הביס הראשון כבר לא זכרתי שמדובר במנה נטולת
גלוטן. זה היה כל כך טעים!
עם המוזיקה האיטלקית ברקע, עם הטעם שמזכיר טרטוריה אי-שם בדרום איטליה,
ועם השמות שמתגלגלים על הלשון (נסו אתם להגיד 'פוזילי מלנזנה' או 'פומודורי מיסטי'
בלי לחייך), הרגשנו שתינו ששחקנו אותה, ואולי בכלל לא חייבים לצאת מהארץ כדי
להרגיש איטליה.
את מה שנשאר, ארזו לנו יפה יפה, וצ'יפרתי את דיירי הבית בשאריות. גם
הדור הצעיר ליקק את האצבעות...
ואם כבר מדברים על שמות מנות שמתגלגלות על השפתיים, קבלו המלצה מאמתכם
הנאמנה: בסוף הארוחה, אם נשאר לכם עוד קצת מקום בבטן, לכו על ה'אפוגאטו ביאנקו
אל-קפה' – גלידה שהוכנה משוקולד לבן, קרה ומתקתקה, מוגשת עם אספרסו חם ומריר. מפגש
הטעמים והטמפרטורות יצר פיצוץ אצלי בפה, שבעקבותיו שמעו שכנינו לשולחן הרבה מאד
מצמוצי שפתיים ולא מעט קריאות התפעלות.
החברה שלי יצאה מרוצה, ולא הרגישה שהיא מפסידה משהו, ואני ידעתי שיש לי
חברה איטלקיה חדשה בעיר (או אולי בעצם חבר איטלקי חדש? פפינו נשמע כמו שם של גברבר
שרמנטי עם מבט חודר).
אז תשמעו לי ותזמינו לכם מקום לארוחה ב- Peppino, כי בקרוב כבר יעמדו שם בתור עד מרכז
מרלז...
המלצרית המתוקה ספרה לנו שהמסעדה פתוחה גם לארוחות בוקר ושיש גם
עסקיות.
אנחנו כבר סימנו ביומן מתי אנחנו נפגשות שם שוב, כי יש עוד כל כך הרבה
מנות עם שמות מגרים שחייבים לטעום...
מסעדת פפינו
עמק דותן 49, מודיעין
08.9268180
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה