שרים 20 למודיעין

במלאת עשרים לעיר מודיעין, ולציון עשור לפטירתה של שושנה דמארי, ערכה עיריית מודיעין למי שכונתה "מלכת הזמר העברי" מופע מחווה - "מכלניות ועד אור".

קצת התלבטנו אם אנחנו שייכים לדור הנכון, אבל החלטנו לתת לזה צ'אנס.

אנחנו לרוב רגילים לראות את פארק ענבה מפוצץ במשפחות, צעירים ובוגרים. הערב היו בעיקר נציגי דור המייסדים, שישבו על הכסאות, (והשאירו הרבה מאד כסאות ריקים באמפי), והדשא היה כמעט ריק מיושבים.

כנראה היו עוד כמה וכמה שהתלבטו, והחליטו לוותר.

על המסך, כתובת מאירת עיניים - "שרים 20 בפארק ענבה":

על הבמה:

נועם גילאור על הקריינות,

תזמורת הביג-בנד של מודיעין על הליווי המוזיקלי,

אלי בנאקוט על הניצוח והתזמור,

וארבע זמרות מוכשרות על השירה.

הזמרות - ארבע נציגות של ארבעה דורות, חלקן שמן הולך לפניהן, אחרות העתיד לפניהן, חלקן נשכחו וחלקן טרם פרצו, וכולן בצעו היטב שירים של פעם, של מי שקולה הרועם ושיריה הפכו לפסקול של המדינה.

עדנה גורן כמו יין נושן, שהקריין הכתיר אותה כמלכה הבלתי מעורערת של סצנת הג'אז בישראל. בין שיר לשיר, היא ספרה לנו שדודתה, אסתר גמליאלית, בצעה את השיר "צריך לצלצל פעמיים" במקור, אבל הוא הפך ללהיט רק כשדמארי בצעה אותו. היא גם גלתה לנו שבנה של גמליאלית הוא תושב מודיעין וישב אתנו בקהל.

ורדינה כהן, שקולה עדיין צלול וערב, העניקה ביצועים יפים לשירים יפים, והייתה מלאת עזוז עם מחרוזת שירים עם ניגון תימני.

נועה ענוה, זמרת הבית של תזמורת הביג-בנד, מלווה בבטן של הריון מתקדם ובקול עדין ויפה, שאנחנו רגילים לשמוע מבצעת עיבודי ג'אז לשירים, הפעם הייתה נאמנה למקור, בלי הח' והע', כמובן.

עדן חדד, שצמחה בעיר שלנו, הנעימה לנו עם קול הפעמונים שלה. נעים לראות נערה צעירה מבצעת שירים שנולדו הרבה לפני ההורים שלה...

במהלך הערב שובצו פרטי טריוויה וסיפורים על דמארי, על השירים ועל אחורי הקלעים. והכל באופן לא יומרני, כיאה לשירים מתקופה צנועה יותר, לפני שהעלו שירים לסאונדקלאוד או ליוטיוב, ואנשים האזינו לרדיו כדי לשמוע מה חדש, או הלכו לחנות וקנו תקליט, כדי לשמוע את השירים האהובים פעם אחר פעם (לרוב עם תוספת של שריטות וחריקות של הגרמופון).

אבל גם בזמנים הצנועים היו סיפורי אגו. מלחמות לא היו רק בשדה הקרב אלא גם על שירים ועל תארים, והיה פאתוס, והיתה אהבת המולדת והייתה זמרת אחת גדולה, שושנת הארגמן.

במהלך הערב פתאום קלטתי, שגם אם שושנה דמארי הייתה ישראלית ממוצא תימני, היא מעולם לא כונתה זמרת מזרחית או ים תיכונית, היא לא טענה לאפליה על רקע עדתי, ואף אחד לא הדיר אותה בגלל היותה אישה. 

הלוואי והיינו היום מוותרים על התיוגים המיותרים האלה, ומתיחסים לכולם כאל סתם ישראלים, או טוב מכך, מתיחסים אליהם כאנשים, כבני אדם...

רשימת השירים כללה את כל הקלאסיקות, "צריך לצלצל פעמיים", "הטנדר נוסע", "מגדלור", "הרועה הקטנה", "שני שושנים", "אור" וכמובן "כלניות".

היה קטן, היה צנוע, היה יפה, והיה ראוי שלפחות כל מושבי האמפי יהיו מלאים.

מישהו התרשל בפרסום האירוע.

וחבל...