אחותי
אמרה לי שאני חייבת לראות את להקת ג'יין בורדו בהופעה.
אז הם
הגיעו למודיעין, ואנחנו הגענו לראות אותם.
כשאחותי אומרת שאני חייבת, איך אפשר
שלא?
והופעה
ראשונה של להקת הפולק-קאנטרי הישראלית ג'יין בורדו במודיעין היא בהחלט סיבה
ליציאה.
היכל
התרבות היה מלא בקהל מאד מעורב של צעירים ומבוגרים, שישבו יפה בכסאות ומחאו כפיים בהנאה מכל שיר.
נסיון
ליצור פילוג באיחוד (המוצלח) שעברה העיר שלנו נרשם, כשהזמרת המקסימה בקשה מהקהל
לשיר "רק הבנות", "רק הבנים", "רק מי שגר
במודיעין", "רק מי שגם במכבים" ו"רק מי שגר ברעות".
השירים
של הלהקה מלאי קסם, המילים מתארות חוויות לא קלות, ולפעמים לא לגמרי תואמות את הלחנים
הרומנטים הקלילים, ומעל לכל מרחפת אווירה של 'לא מכאן'.
הבמה
הייתה מקושטת באורות ובפרחים מלאכותיים, קצת כמו יער פיות, וגם הזמרת נראתה כמו
ילדה קטנה, בחצאית מיני קלילה ומבט תמים בעינים, אבל נושאי השירים (שהיא גם כותבת)
הראו שיש כאן אישה צעירה, למודת נסיון ושברונות לב, ועיון בקורות החיים שלה גילה
שהילדה כבר בת שלושים.
הגיטריסט
המוכשר (שמנגן גם ביוקלילי) נשמע כמו נגן בנג'ו בדרום ארצות הברית, הצ'לן (שגם
שורק בכשרון לא מבוטל) מצוין ומכניס אוירה טיפה ג'אזית לבמה, וביחד יש להם
הרמוניות מקסימות. בייחוד בשיר "קרן שמש" הפחות מוכר, שנפתח בשירת
א-קאפלה מרטיטה!
המתופף
(הנקרא בפיהם הארי פוטר) הוא תוספת נחמדה, ומוסיף עוד קצת קצב ועליצות.
לא נאמרו
על הבמה דברים גדולים, ובהתחלה נראה היה שהאמנים נבוכים טיפה, אבל ככל שהערב
התקדם, נדמה היה שכולנו נשבינו בקסמם של שלושת / ארבעת הצעירים, שיוצרים כאן משהו
אחר ויפה כל כך.
אמנם,
כשהציעו לנו לקום מהכסאות ולרקוד ("לא חובה"), לא ממש קמנו, אבל מצד
שני, לא נתנו להם לרדת מהבמה, ונשארנו עם טעם של עוד, גם אחרי ההדרן.
הם פתחו
עם "עינב" ("בוא נאמר שהזונה גם בחורף שזופה"), וכשהם סיימו
עם הגרסה שלהם לשיר של הביטלס "All You Need Is Love", הזמרת הצהירה שהם
אוהבים את כולם-כולם, בלי יוצאים מן הכלל, ואפילו את... ואז נחשפה המדבקה המדליקה,
שמודבקת באחורי היוקלילי – I Love Einav.
ההרמוניות
היו מופלאות, השירים זרמו, הקהל ידע כמעט את כל המילים בעל פה, ואפילו ניחש איזה
שיר של ליאונרד כהן הם תרגמו ובצעו (לא זיהיתי...).
היו שם
ילדים, בני נוער, חיילים וצעירים, היו שם זוגות צעירים וזוגות בוגרים, ואפילו כמה
מבוגרים. ההיכל היה מפוצץ, ואני בטוחה שכולם יצאו, כמוני, עם תחושה נעימה בבטן, של
משהו טוב, חיובי ואוהד.
בניגוד
לשיר הסיום,
"הו לא, בוא תהיה אתי. לא הייתי צריכה, להקשיב לאחותי...",
מזל
שכן הקשבתי לאחותי, והלכתי להופעה הכי טובה שהייתי בה בזמן האחרון!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה