כבר כמה זמן שאני מתכננת לכתוב על פדריק.
זו אחת המסעדות האהובות עלינו, במודיעין ובכלל, כי תמיד כיף לנו לבלות
שם, בכל ימות השבוע, בכל שעות היום (והלילה), ונציגי כל הדורות מוצאים שם מה לאכול. גם הבררנים
ביותר.
אז החלטתי לאתגר את הפדריקים, והזמנתי את חברתי הטבעונית, שבדיוק חגגה
יומולדת, כדי לראות מה היא תגיד על המקום.
אני לא אעשה ספוילר כבר עכשיו, אבל אני ארמוז לכם שחששותי היו לשווא.
אז הגענו בצהרי יום חול לפדריק, והופתענו לגלות שהמקום מפוצץ. חיכינו קצת בחוץ, ומהר מאד המארחת החמודה הובילה אותנו לשולחן עם ספות, בסגנון דיינר אמריקאי.
מי לא
היו שם. ילדים עם אבא (עוד גבר גרוש שלא יודע לבשל?), זוג פנסיונרים (סבתא שנמאס
לה מהבישול של עצמה?), שתי בנות דקיקות שחלקו סלט אחד (ומה עם קצת חלבונים,
בננות?), קבוצה של בני נוער שעשו מרתון צילומי סלפי, שולחן רב-דורי עם סבתא, אמא
ושלושה ילדים קטנים, ובשולחן לידנו שלושה חבר'ה, שספרו לנו שהם עובדים בחברת
סטארט-אפ באזור ומגיעים כמעט בכל יום לאכול שם.
המלצר החייכן קיבל את פנינו, והתנצל שחיכינו עד שהתפנה השולחן. כששאלנו אותו אם תמיד זה ככה, הוא אמר בחיוך "לא. בדרך כלל הרבה יותר עמוס."
כמו תמיד, שכחנו לפתוח את התפריטים, כי היינו שקועות מדי בפטפוטי סרק ובמשחקים
שעל המסך שמעל לשולחן. (אני גאה לבשר, שניצחתי את השחקן משולחן 11, ולא ביישתי את
הפירמה במשחק איקס עיגול מורט עצבים.)
כשהמלצר ניגש אלינו שוב, קרענו את עצמנו מהמסך וסוף סוף התפנינו לפתוח
את התפריטים. מה רבה הייתה הפתעתנו לגלות, שבמקום התפריט הישן והטוב יש לנו טאבלט
מהודר חדש וחדיש.
ובתוכו מופיע כל התפריט.
אחרי שהזמנו (ולא, לא חלקנו סלט אחד כמו שתי 'כוסיות'), שקענו בשיחת
בנות, עם עדכונים הדדיים על הילדים, הגברים, הבוסים והחברות שבחיינו. וגם הרמנו
כוסית לחיים, כי לא בכל יום החברה שלי מחליפה קידומת.
כשהמנות הגיעו, נהניתי כפליים, כי אני יכולתי
לנבור לה בצלחת, והמנה שלי הייתה רק שלי...
היא לקחה מנה של ראש כרובית (להבדיל מ"ראש כרוב"...) בתנור
עם טחינה
וגם דלורית עם צ'ימיצ'ורי
אני לקחתי לעצמי מנה של רביולי ברוטב אדום
וחלקנו יחד סלט
לבנוני אסלי
ואת הפיתה/פרנה הכי טעימה ומנחמת שטעמתי בזמן האחרון.
גם למי שמחפשת על
מה להתלונן (כמוני) לא היה על מה. הכל הגיע מהר, חם, מוגש יפה וטעים-טעים!
כשגיליתי למלצר החייכן שלנו בסוד שאנחנו חוגגות יום הולדת, הוא צ'יפר
אותנו בזיקוק בוער. היה לי לא נעים לבאס אותו שהחברה שלי לא אוכלת קינוחים, מה גם
שחיסלתי הכל לבד, ואכלתי בשביל שתיים את הקרם ברולה המושחת שהזמנתי לי.
לא ברור מה הביך את החברה שלי יותר, הזיקוק, המבטים של הגברברים
הצעירים שישבו לידינו או העובדה ששרתי לה בקולי קולות שירי יום הולדת.
אז כדי להרגיע את האווירה, התרווחנו לנו בספות לקפה קטן של אחר
צהריים, שעזר לאוכל להתעכל, ולגוף להתאושש מכל הטוב הזה.
מבחינתי, היה עשר.
ומה אמרה כלת השמחה, אתם שואלים? הנה ציטוט מדויק: "אויש, אני
מפוצצת! היה מה-זה טעים! סוף סוף מסעדה משפחתית מגניבה ונעימה, שמתייחסת ברצינות
גם אלינו הטבעונים!"
מזל טוב, אהובתי!
פדריק
מרכז ישפרו
08-856-0644
דף הפייסבוק של פדריק https://www.facebook.com/fedrikrest
(הערה: רוב התמונות צולמו על ידי. את החסר השלמתי מהמסעדה.)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה