הנאה בערבון בלתי מוגבל

אני דנה, ויש לי וידוי:

ראיתי את ההצגה "המוגבלים", ובא לי לראות אותה שוב

יש לי מנוי להיכל התרבות של מודיעין מהיום הראשון.

כמי שאוהבת תאטרון, אבל לא יודעת אף פעם לבחור מה לראות, נוח לי שמחליטים עבורי.

את היום, השעה והכיסא בחרתי כבר מזמן. הם בוחרים לי את ההצגה, ולי רק נשאר לכתוב ביומן, ולא לשכוח להגיע ביום ובשעה הנכונה.

אני אוהבת את הציפייה לקראת המופע, את ההתרגשות שבאה לפני אירוע, את ההתארגנות ליציאה בערב, את ה'מינגלינג' שלפני ההצגה, הפגישות המהירות והחלפות המידע החטופות על המדרגות, את הציפייה כשנכנסים לאולם ורואים את התפאורה שעל הבמה, את המתח שיש באוויר כשהאור מחשיך, ואת הצלילה לתוך עולמות חדשים.

פעם הייתה לי תחושה שבתאטרון בארץ תמיד צועקים. אני לא יודעת אם השחקנים השתפרו או שאמצעי ההגברה השתכללו, אבל היום ההצגות זורמות והשחקנים נראים לי ממש טבעיים על הבמה.

אני לרוב לא עושה תחקיר על ההצגות, ומגיעה כמו 'טאבולה ראסה' – בלי שום דעות קדומות, ובדרך כלל אפילו לא יודעת מי השחקנים או על מה ההצגה. פשוט באה...

במקרה של "המוגבלים", התקשרו אלי מההיכל והציעו לי להחליף הצגה אחרת בהצגה הזאת. הסכמתי... מה אכפת לי?

וככה הגעתי, בלי ציפיות ובלי ידיעה מוקדמת על מה מחכה לי.

כבר בכניסה לאולם התפאורה עוררה ציפיות. אני חשבתי שמדובר במכבסה של ניקוי יבש, אבל מהר מאד התברר שאנחנו נמצאים בסלון כלות, המנוהל על ידי ורה ובעלה טוביה העבריין, שנכנס לנעליו הגדולות של אביה, בעסקים המפוקפקים של הברחת סמים.

כשהבן המוכשר שלהם מכניס לעסק טכנולוגיה מתקדמת, נראה שסוף סוף טוביה יצליח לגרום לאשתו קצת נחת, אבל אז העסקה מתפוצצת, והעבריין הכושל צריך למצוא דרך להעביר את הסמים למקדוניה.

בשלב זה נכנסים לסלון צמד אנשים עם מוגבלות, שמנסים להתרים אותם, כדי לאסוף כסף שיאפשר להם לנסוע עם ההצגה שלהם על רומאו ויוליה לפסטיבל של אנשים עם מוגבלויות שנערך ב...מקדוניה.

זה הרגע בו נדלקת הנורה הווירטואלית, וטוביה מחליט לנצל את האנסמבל של האנשים עם הצרכים המיוחדים כבלדרים, ללא ידיעתם.

ההצגה היא קומדיה (אבל מהסוג המצחיק באמת), ויש בה מחזה בתוך מחזה (שמשתלבים זה בזה בצורה נהדרת), יש בה הרבה מאד אנשים עם פגמים (אבל לכל אחד יש את הקסם שלו), ויש בה לגלוג על האנשים ה"רגילים" (אנחנו, הצופים במחזה?) והרבה מאד צחוק עם (ולא על) האנשים עם הצרכים המיוחדים.

אז אם עבורכם תאטרון מתקשר לזקנים משתעלים וזקנות עם מלאי בלתי נגמר של סוכריות עטיפות בצלופן, אתם יכולים להירגע, הצחוק באולם גובר על כל הרעשים המעצבנים האלה.

ואם גם אתם נרתעים כשאומרים לכם קומדיה, ועולה בראש מחזה צ'יזי עם בדיחות עדתיות וקומדיית סלאפסטיק, אל חשש! ההצגה הזאת פשוט קורעת!

צחקנו מההתחלה ועד הסוף, מההומור האינטליגנטי, מהניואנסים המעודנים, ממשחקי המילים, מאי-ההבנות הקטנות ומהדמויות הקומיות, שיצרו המחזאי גור קורן והבמאי גלעד קמחי, והפכו לאנושיות, מרגשות ומצחיקות, בזכות השחקנים המעולים האלה, שעשו לי ולכל אחד ואחת באולם את הערב: יורם טולדנו, ענת מגן שבו, אופיר וייל, אפרת בוימולד, אורנה רוטברג, יניב לוי, ליאור גרטי, נדב נייטס, אורטל אוחיון, דקלה הדר, יניב ביטון, חי מאור (וסליחה אם שכחתי מישהו...).

יצאתי מההצגה ואמרתי, שאני כבר מוכנה לראות אותה שוב.

תאטרון בית לסין, קניתם אותי! מתי אתם חוזרים למודיעין?

...ורק שאלה אחת נשארה לא פתורה: מה עושה שם תמונה של ששון גבאי על הקיר?

פסטיבל הקרקס השלישי במודיעין

בפעם השלישית התקיים במודיעין פסטיבל הקרקס הבינלאומי, ומשך שלושה ימים, בסוף חודש אוקטובר 2014, נראה היה שכל מדינת ישראל נהרה לעיר העתיד, כדי לצפות באקרובטים מכל הארץ ומרחבי העולם, תלויים בין שמיים לארץ.

עשינו את הטעות האיומה ויצאנו ממודיעין בבוקרו של יומו הראשון של הפסטיבל, ונקלענו לפקקים בדרך חזרה. מציאת חנייה הייתה גם היא אתגר אקרובטי בפני עצמו, אבל מרגע שמצאנו מקום למכונית העייפה שלנו, החלה חוויה מיוחדת במינה.

כיון שלא הייתי בפסטיבל בשנתיים האחרונות, אין לי פרספקטיבה, אלא רק רשמים מהחוויה עצמה. אז במילה אחת: כיף! ובשתי מילים: כיף גדול!

מרוב מוקדים קצת התבלבלנו, אבל עברנו מנקודה לנקודה וראינו מופעים יפים של לוליינים, אקרובטים, שחקנים וגם ילדים מוכשרים, חלקם משלנו (כל הכבוד לסנוניות!!).

קנינו כרטיסים למופע "כיפה אדומה בקרקס", ובילינו שעה של הנאה מול הסיפור המוכר על הילדה שלא מקשיבה לאמא שלה ומדברת עם זרים, בעיבוד אקרובטי נפלא. הקטנים נהנו, והגדולים (כלומר – אני) קצת דאגו כשהזאב הרע טיפס במעלה מוט ונתלה בגובה, שלא נראה בריא במיוחד למי שאינו עטלף או ציפור.

עם הפוגות קומיות, בחסות צייד הפרפרים הכריזמטי, תרגילי אקרובטיקה מרשימים ומפגן פמיניזם ראוי של בחורה עדינה מניפה באוויר גבר בוגר, ההנאה של כולנו הייתה רבה!

אם הם מופיעים גם מחוץ למסגרת הפסטיבל, רוצו לראות!

חיי לילה במודיעין. יש דבר כזה?

אז מסתבר שיש, ומתברר שהיום, יותר מתמיד, תושבי מודיעין יכולים להשאר בגבולות העיר וליהנות מבילוי לילי.

אני שמחה לגלות לכם סוד: ערוץ 9 פתח אולפנים בעיר מודיעין, ומדי ערב בשעה 22:30 מתארחים מוזיקאים באולפן "האנגר 9" לראיון ומופע, קצר אבל מהנה.

האווירה והעיצוב המדליק הופכים את המקום למעין בועה, שאפשר לברוח אליה אחרי יום עמוס ומהביל. מגיעים, שותים משהו, מתרווחים על הטריבונות ומתנתקים.

פעם בכמה דקות מנהל האולפן מזמין את הקהל למחוא כפיים, ואז אפשר לחזור ולשקוע במה שקורה על הבמה.

המפגש הבלתי אמצעי עם מוזיקאים מובילים בעיר שלנו, ההזדמנות לראות צילום תכנית ב-לייב, האווירה הנינוחה והמופע החינמי כולם גורמים לי לצאת משם עם חיוך רחב על השפתיים.

ויש עוד סוד גלוי, שכבר רבים מבני גילי במודיעין גילו ואהבו. לאחרונה נפתחו הרבה מאד מסעדות, בתי קפה ופאבים של צעירים מקומיים, שהחליטו שנמאס להם לנסוע רחוק, והם רוצים שגם בעיר שלהם יהיו אפשרויות לבילוי.

אחרי ההופעה הלכנו למסעדת "פדריק" בישפרו, שפתחו חבר'ה צעירים שגדלו במודיעין, ובחרו לחזור אליה ולהגשים בה חלומות ישנים.

"פדריק" נראה כמו דיינר טיפוסי, ומציע תפריט שיש בו קצת מכל מקום – כלומר, בילוי אידיאלי לכל בני המשפחה. מנות מוכרות ואהובות לקטנים ולבררנים ומנות טעימות ומשביעות, שמתאימות גם לבוגרים ולאנינים.

במקום היו זוגות צעירים, זוגות בוגרים, קבוצה גדולה שהגיעה לחגוג משהו, עוד כמה קבוצות ולא מעט חבר'ה, שהגיעו לראות את המשחק ששודר על המסך הענק. המחירים מפתיעים לטובה, המקום נעים ולא פחות חשוב - גם טעים!

משמח לדעת שיש לנו לאן לצאת, ושיש לילדים שלנו אופציה לצאת, לבלות, להתפרק, ולא לנסוע רחוק מדי...

כל הפרטים כאן: 

www.facebook.com/fedrikrest

https://www.facebook.com/hangar9

אלון אולארצ'יק בהאנגר 9

מסעדת פדריק - טעים ומתאים בכל שעה. גם אחרי ההופעה.

כנסיית השכל בהאנגר 9. כל הגדולים אצלנו במודיעין.