שלמה ארצי הגיע לעיר שלי. שאני אפסיד הזדמנות כזאת?
מכירים את הקלישאה הזאת "הפסקול של חיינו"?
אז אני פשוט לא סובלת את הביטוי הזה, אבל נאלצת להודות שהוא דווקא
נכון, כשאני חושבת על שלמה ארצי והשירים שלו. השירים שמלווים אותי כל חיי.
כבר כילדה צעירה יש לי כמה זכרונות ממנו. אני זוכרת את הקליפ לשיר
"שוטי שוטי ספינתי" כשעוד היה חיל צעיר, ובמדינת ישראל הצעירה היה רק
ערוץ 1 וגם זה בשחור לבן.
אני גם זוכרת במעומעם שהיה שר פתיחים לתכנית ילדים בטלויזיה הלימודית ("דני דינה" הזכור לטוב וגם "טוב שבאת" שדי נשכח מהתודעה), וגם השתתף בפסטיבל
שירי ילדים עם השיר על "ארץ פומפורנל" (נראה לי שאפילו הוא שכח את זה...).
כנערה אני זוכרת את עצמי קונה תקליט (ויניל) שלו בחנות תקליטים, מקליטה
אותו בטייפ שלי ושומעת את הקסטה, מההתחלה עד הסוף, ותוך כדי גם מנסה למצוא את
התווים לשירים שלו.
כבחורה צעירה אני זוכרת שהוא הכעיס אותי כשהתראיין לעיתון, ואמר שהוא
מתבייש בדברים שעשה בעבר. בעיני "גבר הולך לאיבוד" הוא יצירת מופת, למשל. אבל
כנראה שגם הוא הבין, שכמה שירים מוקדמים שלו ראויים מספיק כדי שיחדש אותם (עיין ערך
"אהבתיה" ו"את ואני").
כשבגרתי, חשבתי שהמילים שלו לפעמים קצת מורכבות (יומרניות?) מדי, אבל
המשכתי לקנות את הדיסקים שלו, וגם את האוספים, והמשכתי לזמזם את "במטוס
סילון" ואת "אף פעם לא תדעי" בשקט כמו גנב...
אז אפשר להגיד שאני "די" אוהבת את השירים והלחנים שלו, אבל קשה
להגיד שאני רודפת אחריו לכל פינה.
פעם אחת כן ראיתי במו עיני את התופעה החד-פעמית הזאת בשמי הזמר העברי,
ובחודש יולי 2017 שמחתי מאד לחזור על החוויה הזאת, אבל הפעם אצלנו בחצר.
כשראיתי אותו בהיכל התרבות בתל אביב ישבנו על כסאות באולם ממוזג,
ושלמהארצי (נכון אי אפשר להגיד רק שלמה? 'שלמהארצי' זה מין מותג כזה. שלמה זה סתם
שם של האיש במכולת) נתן הופעה נהדרת עם הרבה מאד להיטים, שירים מאז ומהיום, והכל
בסגנון הייחודי שלו, שבו הוא עושה אלתורים כמעט בכל שיר, מדקלם משפטים שלמים בתוך
השירים, מתערה בקהל ונותן את כל-כולו בהופעה.
ואכן... ההופעה של שלמהארצי הייתה כל מה שציפיתי, ועוד...
היו השירים (מאז ומעכשיו), היה הומור, היה געגוע, היה ארצישראל, הייתה
בריחה מהמציאות, הייתה המון אהבה, והיו כמובן גם מגבת ומים.
עם שני אחים נשפנים (שי ועדי מאירי), נגן
קלידים (טל פורר), הצ'לנית קרני פוסטל, הילה בן-טובים בכינור, אייל מזיג על הגיטרה
ושירה, בן ארצי (הבן של) עבר במיומנות בין הגיטרה לקלידים לתופים וכמובן בשירה,
אבי סינגולדה (על הגיטרות והבוזוקי) שמנגן אתו 'רק' 25 שנה, ומאיר ישראל, שכבר 35
שנה מתופף לצד האיש והאגדה.
לזכותו של שלמהארצי יאמר, שהוא מפרגן לנגנים ומפרגן גם לבן שלו, שמופיע
לצדו. והעובדה שהילד כבר בן ארבעים לא מונעת מאבא ארצי עדיין לקרוא לו בןבן, כאילו
היה אותו ילדון חמוד, ששר אתו בקליפ של "תחת שמי ים התיכון".
במהלך
ההופעה האבא הגאה סיפר כמה סיפורים עליו, על אחותו וגם על הנכדים.
הוא אמר שהוא התעלף מהגודל ושהוא פגש את ראש העיר. וזהו.
הוא גם קצת ירד עלינו, ואמר שאצלנו בטח יש שירה בציבור בימי שישי.
וכנראה שהוא חושב שאנחנו פריפריה מנותקת מארצנו ומולדתנו, כי באיזהשהו
שלב הוא תהה איך זה שכולם במודיעין יודעים את המילים לשירים שלו. לזכותו יאמר, שהוא
ריכך קצת את הדברים ואמר, שעבורו זו מחמאה מטורפת...
היו גם שתי תושבות שהפגינו חיבה יתרה, אחת ספרה לו שנפגשו לפני ארבעים
שנה, אחרת הביאה לו זר פרחים, והשאירה אותו קצת המום מהמחווה.
היה בחור ששלמהארצי רצה להבין איך הוא השיג את המקום הכי טוב בבית.
והייתה גם מתורגמנית לשפת הסימנים, שאת תנועותיה שלמהארצי הוא ניסה
ללמוד ולחקות.
היו כל כך הרבה שירים, ושיר רדף שיר, לפעמים בלי הפסקה לקחת אוויר,
לפעמים חלקי שירים, לפעמים וריאציות על שירים מוכרים: אהבתיה, מלך העולם, אושר
אקספרס, חום יולי אוגוסט, תחת שמי ים התיכון, את ואני, אירוסים, פתאום כשלא באת, היא
לא יודעת מה עובר עלי, לילה לא שקט, תתארו לכם, זה מה שנשאר, שינויי מזג האוויר, טלפני
טלפני, כמו אז, נבראתי לך, ואולי, שאלתי מה קרה, ירח, לא עוזב את העיר... ונראה לי
ששכחתי עוד הרבה מאד אחרים.
ואם כבר מדברים על "לא עוזב את העיר"? במקרה של מודיעין, העיר
לא עזבה אותו!
רק רצינו שהערב הזה ימשך, ושהוא ימשיך להעתיר עלינו את הקסם שלו. אבל
כמו כל דבר טוב, גם זה נגמר, ושלמהארצי השאיר אותנו עם הרבה שיר בלב, וחם (אבל
נעים) בגוף, וגם תובנה אחת (לפחות) - "הביקוש לאהבה לא מסתיים אף
פעם"...
תודה לעיריית מודיעין שהביאה לי את שלמהארצי עד הבית,
ותודה לחבר שלי, י', שצ'יפר אותי בתמונות מהממות מההופעה המהממת הזאת.
