איך אפשר שלא להתאהב בהם? או למה כן הייתי צריכה להקשיב לאחותי

אחותי אמרה לי שאני חייבת לראות את להקת ג'יין בורדו בהופעה.

אז הם הגיעו למודיעין, ואנחנו הגענו לראות אותם. 

כשאחותי אומרת שאני חייבת, איך אפשר שלא?

והופעה ראשונה של להקת הפולק-קאנטרי הישראלית ג'יין בורדו במודיעין היא בהחלט סיבה ליציאה.

היכל התרבות היה מלא בקהל מאד מעורב של צעירים ומבוגרים, שישבו יפה בכסאות ומחאו כפיים בהנאה מכל שיר.

נסיון ליצור פילוג באיחוד (המוצלח) שעברה העיר שלנו נרשם, כשהזמרת המקסימה בקשה מהקהל לשיר "רק הבנות", "רק הבנים", "רק מי שגר במודיעין", "רק מי שגם במכבים" ו"רק מי שגר ברעות".

השירים של הלהקה מלאי קסם, המילים מתארות חוויות לא קלות, ולפעמים לא לגמרי תואמות את הלחנים הרומנטים הקלילים, ומעל לכל מרחפת אווירה של 'לא מכאן'.

הבמה הייתה מקושטת באורות ובפרחים מלאכותיים, קצת כמו יער פיות, וגם הזמרת נראתה כמו ילדה קטנה, בחצאית מיני קלילה ומבט תמים בעינים, אבל נושאי השירים (שהיא גם כותבת) הראו שיש כאן אישה צעירה, למודת נסיון ושברונות לב, ועיון בקורות החיים שלה גילה שהילדה כבר בת שלושים.

הגיטריסט המוכשר (שמנגן גם ביוקלילי) נשמע כמו נגן בנג'ו בדרום ארצות הברית, הצ'לן (שגם שורק בכשרון לא מבוטל) מצוין ומכניס אוירה טיפה ג'אזית לבמה, וביחד יש להם הרמוניות מקסימות. בייחוד בשיר "קרן שמש" הפחות מוכר, שנפתח בשירת א-קאפלה מרטיטה!

המתופף (הנקרא בפיהם הארי פוטר) הוא תוספת נחמדה, ומוסיף עוד קצת קצב ועליצות.

לא נאמרו על הבמה דברים גדולים, ובהתחלה נראה היה שהאמנים נבוכים טיפה, אבל ככל שהערב התקדם, נדמה היה שכולנו נשבינו בקסמם של שלושת / ארבעת הצעירים, שיוצרים כאן משהו אחר ויפה כל כך.

אמנם, כשהציעו לנו לקום מהכסאות ולרקוד ("לא חובה"), לא ממש קמנו, אבל מצד שני, לא נתנו להם לרדת מהבמה, ונשארנו עם טעם של עוד, גם אחרי ההדרן.

הם פתחו עם "עינב" ("בוא נאמר שהזונה גם בחורף שזופה"), וכשהם סיימו עם הגרסה שלהם לשיר של הביטלס "All You Need Is Love", הזמרת הצהירה שהם אוהבים את כולם-כולם, בלי יוצאים מן הכלל, ואפילו את... ואז נחשפה המדבקה המדליקה, שמודבקת באחורי היוקלילי – I Love Einav.

ההרמוניות היו מופלאות, השירים זרמו, הקהל ידע כמעט את כל המילים בעל פה, ואפילו ניחש איזה שיר של ליאונרד כהן הם תרגמו ובצעו (לא זיהיתי...).

היו שם ילדים, בני נוער, חיילים וצעירים, היו שם זוגות צעירים וזוגות בוגרים, ואפילו כמה מבוגרים. ההיכל היה מפוצץ, ואני בטוחה שכולם יצאו, כמוני, עם תחושה נעימה בבטן, של משהו טוב, חיובי ואוהד.

בניגוד לשיר הסיום, 

"הו לא, בוא תהיה אתי. לא הייתי צריכה, להקשיב לאחותי...", 

מזל שכן הקשבתי לאחותי, והלכתי להופעה הכי טובה שהייתי בה בזמן האחרון!

יש לי חולשה לרקדנים (וגם לרקדניות)

מי שמכיר אותי יודע שיש לי חולשה לרקדנים.

וגם לרקדניות.

תנו לי מופע מחול טוב, ואני מבסוטה עד הגג.

אומרים שילדים וחיות תמיד גונבים את ההצגה, נכון?

אז כשמחברים ילדים עם מחול, אני ממש בעננים.

 סוף שנת הלימודים מסמנת עבורי את תחילת עונת הפרמיירות של "זוז במחול". 

היכל התרבות רוחש ורוגש, ילדים, ילדות, נערים ונערות מתרוצצים כל היום בפנים ובחוץ, וכשהערב יורד והמסך עולה, אני יכולה להתרווח על הכורסא הנוחה של ההיכל (מי שמשווק כסאות כאלה הביתה, שיעדכן אותי, טוב?) ולהתמוגג.

כרגיל, אני מתלווה לחברתי הטובה, שבתה רוקדת בלהקת ריקוד ייצוגית של "זוז במחול", וברור שאני מחפשת את בת הטיפוחים שלי על הבמה, אבל עם השנים, כבר פיתחתי קשר לכל הילדים המוכשרים האלה, שעולים על הבמה הזאת, ונותנים שואו מטורף, שלא יבייש אף אנסמבל מקצועי.

ובעוד אני מתענגת על הריקודים, אני גם מנסה להכנס לראש של הרקדניות הצעירות האלה. הרי יש את הכוכבות של הלהקה, שתמיד ממוקמות בשורה הראשונה, עם החיוך הכי גדול והתנועות הכי מיומנות, אבל אני אוהבת לא פחות את הבנות בשורה השנייה, השלישית והרביעית. אלה שנותנות את הכל ונהנות מכל רגע, כאילו היו בול במרכז הבמה, ואולי בסתר לבן גם מקוות בשנה הבאה לעבור עוד שורה קדימה.

המופעים בהם נכחתי היו מדהימים! כל ריקוד הוא סיפור, כל ריקוד הוא עולם שלם. התלבושות, המוזיקה והתפאורה משלימים את הכוריאוגרפיות המהממות, שהמורים של "זוז במחול" הוגים במוחם הקודח.

אני רק חושבת על בנייה של ריקוד כזה, והראש שלי מתבלבל. אני תוהה איך הם יוצרים את הריקוד. אולי הם כותבים את התנועות של הריקוד במילים? או מציירים אותן בסמלים גראפיים? או שאולי מצלמים את עצמם רוקדים?

בשנה הבאה אולי סוף סוף אמצא את האומץ להצטרף לשיעורי מחול לנשים, כדי להבין, פעם אחת ולתמיד, איך הגאונות הזאת עובדת.

אבל כל זה לא משנה, כי מה שחשוב הוא, שעל הבמה אנחנו רואים ריקוד מושלם, שכאילו בא להם ממש בקלות, אבל אני רק יכולה לתאר לעצמי כמה זמן, דם, יזע ודמעות הושקעו, כדי להפוך סדרת תנועות אקראיות ליצירת מחול שלמה. ליצירת מחול, שבה ריקוד רודף ריקוד, מנגינה מתחברת למנגינה, להקה מחליפה להקה, תלבושת משתנה לתלבושת אחרת, קצב מהיר מתחלף בקצב איטי (ולהפך), והקהל זוכה לראות מופע מתוקתק, מוקפד, מקצועי, מהנה ו...מושלם!

כל הכבוד לרקדנית הפרטית שלנו, וכל הכבוד ל"זוז במחול"!

עוד מופע מדהים הסתיים.

מחכה כבר לראות מה תכינו לנו בשנה הבאה...

הערה: התמונות לקוחות מדף הפייסבוק של "זוז במחול". היה לי קשה לבחור את הטובות ביותר, אז 

אני מציעה לכם להכנס ולהציץ בעצמכם בילדים המוכשרים האלה, שצומחים כאן בעיר שלנו, אולי שני רחובות מכם, אולי בבית לידכם, או אולי בכלל אלה הילדים המוכשרים שלכם???

כנסו לכאן: www.facebook.com/zoozdance1

אלון אולארצ'יק בלילות ענבה

את חגיגת הקיץ/העשרים של מודיעין עם משה פרץ בחרתי לא לסקר, פשוט כי סבלתי מצננת מזגנים, ולא היו לי האנרגיות לקום מהמיטה.

אל המופע השני בסדרת "לילות ענבה" דווקא הגעתי, והפעם האנרגיות לא היו חסרות אצלי, אלא קצת לאורחים שעל הבמה.

אלון אולארצ'יק הוא יוצר פורה ומוכשר עם שירים מגוונים. הוא כבר הופיע במודיעין עם שלמה יידוב וגם לבד בערוץ 9 אצלנו בעיר, והפעם הוא בחר לחבור לרז שמואלי הצעירה ולמזי כהן המופלאה, כשעל הבמה מלווה אותו להקה מוכשרת ואפילו מתופפת סוערת.

השירים היו יפים, העיבודים נחמדים, אבל הייתה לי הרגשה של עייפות, ושהמופע לא מתרומם. בפרסום של העירייה הובטחה לנו הופעה מחשמלת, אבל אפילו בשירים היותר קצביים ושובבים שלו, לא הייתה תחושה שהקהל נסחף אחריו. אחד השיאים היה ביצוע ל"יו-יה" של כוורת, אחר היה "בא לשכונה בחור חדש", אבל הרוב היה מעט עייף.

אחרי שניים-שלושה שירים בהם ארח על הבמה את רז שמואלי, לא הצטערנו יותר מדי כשנפרד ממנה. ואז עלתה לבמה האישה והאגדה - מזי כהן הנהדרת!

מזי שרה לנו את "נמה יפו" ואחריו את השיר שלה "תחנה בזמן", וגם את "דון קישוט" בדואט מרגש עם אלון, ולבסוף, קנחה עם "חללית" של גזוז. התאכזבתי כל כך כשהיא ירדה מהבמה. החום של הקול שלה והאיכות הFאנקית שלה הם משהו שמאד חסר לנו בימים אלה, והוסיפו הרבה מאד למופע.

אלון ביצע שירים שלו מכל הזמנים, וגם שירים שכתב לאחרים, והציע עיבודים ג'אזיים לשירים מוכרים, והכל היה יפה, אבל...

על רקע האורות הצבעוניים המרצדים על אגם ענבה, למופע היה פוטנציאל להיות קסום, אבל הוא היה נחמד. לא יותר. ובוודאי שלא מחשמל...

אתנחתא קומית סיפק לנו אולארצ'יק בשתי בדיחות במהלך המופע, ובעוד אחת לא מכוונת, כשבשלב התודות, ביקש להודות לראש העיר שלנו Chaim Beebs. 

חזרנו הביתה עייפים.

יום ירושלים שמח, מודיעין!

כשבירתנו הנצחית חוגגת, זו בהחלט סיבה למסיבה.

משום מה, במודיעין בחרו לציין את יום ירושלים בחגיגה עם גוון דתי.

מה למופע דגלנות ולמקהלת חזנות לציון יום שחרור ירושלים? 

אין לי תשובה, וכיון שאני מנועה מלהכנס לנושאים פוליטיים, אשאיר את השאלות האלה תלויות באוויר.

מה שאני כן אומר, הוא שלכבוד יום ירושלים, עיריית מודיעין הכינה לנו חגיגה קטנה:

הוקרנה בפנינו מצגת עם תמונות של ירושלים, אז והיום, מלווה בשירים חסידיים, בשפה שלא ידעתי אם היא יידיש או אנגלית,

ואז זכינו לראות את בנות האולפנה במופע דגלנות מרהיב,

לשמוע את מקהלת החזנות של מודיעין בשירי ירושלים מן המקורות, מלווים במקהלת פרחי מודיעין, ששרו בקולות הסופרן שלהם את השירים שנכתבו עוד לפני שהסבים שלהם נולדו,

ואפילו כובדנו בנאום חוצב להבות של איש עם בלורית, שאמרו שיש לו תפקיד כלשהו בעירייה, והוא כל הזמן הדגיש שראש העיר הפציר בו להזכיר אותו בנאומו (וואט??!?),

ואז סוף סוף קבלנו את כוכב הערב – קובי אפללו.

קובי הגיע במיטב מחלצותיו (חולצת טריקו חומה, שלא החמיאה לו מי-יודע-מה לפיגורה),

והיה נרגש וחגיגי לכבוד ירושלים הקדושה,

והזכיר את הקדוש-ברוך-הוא לא פעם ולא פעמיים 

(לא יודעת אם בשביל הקהל או בשבילו, אבל אדם חילוני כמוני מרגיש צורך לציין את זה),

אבל כל זה שולי, כי קובי אפללו נתן מופע נפלא של שיריו המדהימים.

הייתה גם הופעת אורח של זמר נמרץ עם ציציות משתרבבות, שקפצו יחד אתו, ומילים עם גוון של חוזר בתשובה, שמעולם לא שמעתי את שיריו, אבל הנערות בקהל ידעו את כל המילים בעל פה,

ושוב, כל זה לא חשוב, כי קובי היה פשוט מקסים!

עם החיוך המבויש והכובש שלו, הוא שר שירים מקוריים שלו, ועשה גם קאברים לזמרים ישראלים כמו פוליקר, וריגש את הקהל ואותי.

השלב שבו עדת ילדים קפצה אליו לבמה והתעקשה להצטלם אתו בסלפי, תוך כדי השירה שלו, הייתה קצת מביכה, אבל הוא לא נתן לזה להפריע לו, אלא איפשר להם להצטלם, צחקק קצת והמשיך לשיר, כמו מקצוען!

והמגדלים של מודיעין התמרו סביב האמפי של עירוני ב', כמו חומותיה של עיר דוד עליהן הופקדו השומרים, והייתה אווירה קסומה ומקסימה.

חג שמח, ירושלים.

חג שמח, מודיעין.