ערב טוב, מודיעין!
(או כמו שדני רובס אמר: גוד איבנינג, אינפורמיישן!):
פסטיבל צלילי סתיו ה-15 של מודיעין
זו השנה ה-15 שעיריית מודיעין עורכת את פסטיבל צלילי סתיו,
ואני מניחה שמלבד שנה אחת או שנתיים שלא הסתייע, הגעתי למופעים בכל יתר השנים.
ותמיד נהניתי.
בכל שנה יש מופעי חינם ברחבי העיר, יחד עם מופעים בתשלום של אמנים
ידועים, ותמיד תמיד מקנחים עם תזמורת הביג-בנד של מודיעין.
השנה עשיתי מעשה, וקניתי כרטיסים לשני מופעים, כך שנחשפתי גם לפן
הפחות עממי של הפסטיבל.
1.
המופע
הראשון
שלמה גרוניך הופיע יחד עם "מארש דונדורמה", ליאורה יצחק
ודני רובס במופע הפתיחה החגיגי של הפסטיבל.
דני רובס, שקרא בקול: !Good Evening, Information, וקרע אותנו מצחוק, התנהג
כמו אחרון הגרופים, כשלא הפסיק להתפעל מכך, שהוא מופיע עם שלמה גרוניך הגדול. נעים
לראות אמן כמוהו נותן כבוד ליוצר ותיק, ומבטל לרגע את האגו האישי שלו.
"מארש דונדורמה" התגלו כתזמורת ענקית של 15 מוזיקאים
מוכשרים, והיה די ברור שהם ממש נהנים
ממה שהם עושים. אני לא רגילה לראות כל כך הרבה מוזיקאים על במה אחת.
כשליאורה יצחק עלתה לבמה ונתנה את הפרשנות שלה ל"פזמון
ליקינתון", הצטמררתי בכל הגוף. את השיר הזה שרתי לילדי כל ערב לפני השינה,
אני יודעת כל מילה, גם מתוך שינה, והוא תמיד מרגש אותי מחדש, אבל כשהזמרת המיוחדת
הזאת מבצעת את השיר בסגנון הודי, זה לא פחות ממרטיט!
שלמה גרוניך הופיע עם מיטב שיריו, מ"שירים פשוטים", דרך
"יש לי סימפטיה" ועד ל"נואיבה", וגם "ציור"
("ים כחול. סירה. ונשר...."), כשדני רובס ממלא את מקומו של מתי כספי
בצורה נפלאה.
דני ושלמה גם בצעו דואט, כשכל אחד שר שיר של השני, והייתה באמת
חוויה מופלאה!
2.
המופע
השני
כשיצאנו מהמופע, הצטרפנו לעשרות האנשים שגדשו את האמפי מחוץ לאולם,
ונהנינו מהמופע של "אנשי הארון", שבצעו שירים ומערכונים של להקת
כוורת בדיוק מושלם. הם נראו כאילו הגיעו עם ה"מאג'יק סטיק" הישר משנות
ה-70 העליזות, עם מכנסיים מתרחבים מכאן ועד שילת (מה שנקרא "פה ד'אלפן"
או בשמם העברי "פדלופונים"), תסרוקות של פעם ומסגרות משקפיים ענקיות,
שמשום מה חזרו לאופנה, באדיבות ההיפסטרים. החבורה הייתה עליזה ומצוינת, והקהל נסחף
בהתלהבות. אם היה אפשר, היו קמים לרקוד, אבל כולם פחדו שיתפסו להם את המקומות על
המדרגות, אז התנועעו בקצב לצלילי "הי יו יה". היה כיף אמיתי!
3.
המופע
השלישי
למחרת, ביום שישי, עלה לבמה הדבר האמיתי: דני סנדרסון הגדול (לא פיזית,
כמובן. הוא הצהיר שהגיע משושלת גדולה של אנשים קטנים), עם להקה של
נגנים וזמרי ליווי.
דני ביצע את כל הלהיטים, סיפר בדיחות בסגנון הסנדרסוני המוכר, והקפיץ
את אולם היכל התרבות, שהיה מלא מקצה לקצה, עם שירים מכל התקופות שלו: מכוורת, דרך
גזוז ודודה, ועד קריירת הסולו הארוכה שלו, וקפץ (כן, ממש פיזית) מלהיט ללהיט: "זאת
שמעל למצופה" (שכתב ל"גשש החיוור"), "הי יו יה" (של כוורת,
דה...), "חללית" מימי "גזוז", ו"רק אני והגלשן
שלי", "דון קישוט" (או כמו שקוראים לו בקריוקי: "זה הכל
בשבילך"(, "הולכים אל הלא נודע" וגם שירים
חדשים יותר.
בין לבין הוא סיפר שלא מזמן נולד לו נכד חדש, ופתאום הבנו, שהאיש
הג'ינג'י הקפצן והחייכן הזה הוא בעצם סבא'לה, שכבר הגיע לגיל הפנסיה. כבוד!
4.
המופע
הרביעי
במוצאי שבת חגגנו את סופו של הפסטיבל הסתווי הזה במופע של תזמורת
הביג בנד של מודיעין – The Jazz Pipes מלווים בזמרת חמודה, ששכחתי את שמה...
הם תמיד חותמים את
הפסטיבל, ובכל שנה מחדש כיף לי לראות אנשים בוגרים מהעיר שלי, בגילאי 20 עד 60 ומשהו,
שמוצאים זמן להשקיע בתחביב שלהם – נגינת מוזיקת ג'אז, סול ובלוז. (הלוואי ואני הייתי מוצאת זמן. או תחביב...)
והם עושים את זה כל כך טוב, שעשרות האנשים שהצטופפו באמפי הקטן בכניסה
להיכל התרבות נשארו ישובים למשך שעה ארוכה, זמזמו את השירים המוכרים, טופפו עם
הרגליים, מחאו כפיים אחרי כל קטע סולו (כמו שעושים במופעי ג'אז), והלכו הביתה עם חיוך,
כשהשיר האחרון המשיך להתנגן להם (או לפחות לי) בראש – Don't
Know Why I Didn't Come.
באמת, למה עוד תושבי מודיעין לא מגיעים למופעים הנפלאים האלה?
הערה: התמונות מדף הפייסבוק של עיריית מודיעין
